אלול: המלך בשדה - הרב יגאל כהן HD - שידור חי

אלול: המלך בשדה - הרב יגאל כהן HD - שידור חי

יש לך כנפי רוח | ביני לנדאו ♫

לעילוי נשמת שרון דוד בן ברכה
יש לך כנפי רוח דביר ש´ מעובד ממאמר באתר כיפה
מילים אלה לקוחות מחלקה האחרון של הפסקה של הראי"ה קוק מספרו 'אורות הקודש' [א', ס"ה]. הראי"ה קוק, שתורתו היא שירה, מכריז ומעודד כל אדם ואדם לעלות: "עֲלֵה לְמַעֲלֶה עָלֶה".
כמו בכל תהליך גדילה, האדם ירגיש רע, קושי, מועקה עמוקה, מאבק בין ניגודים, מכאוב וייסורים. מעט מרירות על הלשון. אולם, האדם צריך להכיר את כוחותיו המצויים בתוכו, ובנפשו יש חוזק אמיתי, עליון, נשגב. זרם פנימי שמעלה אותו, את האדם, לגבהים שמימיים. הראי"ה קוק מצביע על זה וכותב שזה קיים בך, האדם, רק צריך לגלות את הכוחות מהכוח אל הפועל: "יֵשׁ לָךְ כְּנָפִי רוּחַ / כְּנָפִי נְשָׁרִים אַבִּירִים".

כאשר האדם רוצה לפרוץ מחסומים. לפתוח סכרים, לשבור חומות. לנפץ תדמית. להיות מסור לעצמו. בן חורין. ומחליט בנחרצות שהוא הולך, למרות שצולעת ירכו, ועיוור הוא בערפל הלא ברור - ייתכן שהאדם יגאל, יתגבר, היוושע וילמד לנווט את חייו בסבך המתחים הפנימיים והחיצוניים. הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק מתאר במילים יפות את התהליך: "הקרע הנפשי עובר לאיחוי, מעלה לפעמים את האדם לידי מעלת שלמות כזו, שאין כמוה ליפעה ולהדר במדרגת האישיות התמה והמאוחדת, שלא נתייסרה מימיה בחבלי התנגשות רוחנית." ["איש ההלכה", עמ' 12].  

מכל מקום, אזהרה מצויה אל האדם: "אֶל תכחש בָּם / פֶּן יכחשו לְךָ", מסע של סיבה ותוצאה. כלומר, כאשר האדם בוגד, מתעלם, מסתייג, מסרב להכיר בפנימיותו העצמית ולא מאמין בכוח העצום שיש בשינוי, בתיקון ובעלייה המתמדת, ומתבוסס בדם הייאוש כוחותיו נחלשים, נרפים, נפולים ומדלדולי חיים, עניים, ולאט לאט נעלמים. 
לכן, כשהאדם מתעורר ומגיע למסקנה שטעה, פספס והחטיא את עצמו. מספיקה לו רק קרן אור אחת. ובמילים של הראי"ה קוק: "אפילו כשימצא אדם את עצמו טבוע עמוק מאוד ברפש החיים, ידע שההתבודדות הפנימית תמציא לו בחזרה את עצמיותו אשר אבד, ואור נשמתו ישוב אליו." ["שמונה קבצים", ד' ק"ג]. די לו בכך: "דָּרוּשׁ אוֹתָם – / וְיִמְצָא לֵךְ מִיָּד" הכוחות מצויים ולא ניתן להסירם. אך, התיקון יהיה עמוק יותר, העלייה מורכבת יותר. ובכל זאת, בתפילה, בתחינה, בבקשה - ושב ורפא לו. אל תפחד: עֲלֵה לְמַעֲלֶה עָלֶה!

ביצוע: ביני לנדאו
לחן: אביגיל עמר-עוזיאל
מילים: הרב קוק (אורות הקודש)

בן אדם, עלה, למעלה עלה,
עלה למעלה, עלה בן אדם.
עלה, למעלה עלה.

כי כוח עז לך, יש לך כנפי רוח.
יש לך כנפי רוח,
כנפי נשרים אבירים,
אך תכחש בם, פן יכחשו בך.
דרוש אותם, דרוש, בן אדם.
וימצאו מיד...

הכנה ליום הדין ♛ ראש השנה

הכנה ליום הדין ♛ ראש השנה | הרב יוסף מזרחי

 הלכות ראש השנה
ערב ראש השנה
א.     כ"ט באלול, ערב ראש השנה, הוא היום האחרון של השנה, קיימת משמעות מיוחדת לעשית תשובה ולטהרת המעשים ביום זה. בכוחה של התשובה לתקן את חטאי העבר, לסיים את השנה שעברה מתוך התעלות והתקרבות לה' ולשמש כהכנה רוחנית לימי הדין של ראש השנה ועשרת ימי תשובה הממשמשים ובאים.
על האדם להשתדל להרבות ביום זה בלימוד תורה ובקיום מצות התשובה, יש הנוהגים להתענות בערב ראש השנה עד לאחר המנחה
ב.      בערב ראש השנה בבוקר, מרבים באמירת סליחות.
נוהגים להתיר נדרים בערב ראש השנה, בהכנסו לימי הדין, אנו מתירים את הנדרים שנדרנו עד כה ומבטלים את אלו שנדור מהיום והלאה, אם לא ניזכור את הביטול בשעת הנדר, כדי שמעתה והלאה לא ניכשל בחטאים על אי-קיום נדרים.
יש הנוהגים להתיר נדרים בערב יום הכיפורים (ט' בתשרי).  נסח התרת נדרים ואופן ההתרה מובאים בסידורים ובמחזורים.
ג.       אין תוקעים בשופר בכ"ט באלול, ערב ראש השנה, כדי להפסיק בין תקיעות רשות (תקיעות שתקעו, על פי המנהג בחודש אלול) לתקיעות חובה (מצות תקיעת שופר של ראש השנה).
בתפילה בערב ראש השנה אין אומרים תחנון, אולם בסליחות לפני תפילת שחרית אומרים תחנון.
ההכנות לחג
ד.      מכבסים לצורך הכנת בגדים ליום-טוב, מסתפרים, מתרחצים ומכינים את הבית ושאר ההכנות לחג כבכל ערב יום-טוב. בהכנות אלו אנו מראים שאנו בטוחים בחסד ה' שיוציא את משפטנו בצדק בעת הדין בראש השנה.
נוהגים לטבול במקווה, כדי להכנס ליום הדין בטהרה. טובלים החל משעה אחת לפני חצות היום ואילך. יש הנוהגים ללבוש בראש-השנה בגדים לבנים נאים.
ה.     מכינים מראש נרות גם ללילה השני של ראש-השנה, כי ביום טוב אסור להתיך את הנרות ולהדביקם לפמוטים.
אם ראש השנה חל בימים חמישי ושישי עושים ערוב תבשילין.
ימי ראש השנה
ו.        ראש השנה חל בימים א' ו-ב' בתשרי. בשני ימים אלו חלים דיני יום-טוב, הכוללים איסורי עשית-מלאכה ודינים נוספים.
ימי דין ומשפט
ז.    ימי ראש השנה הם ימי דין, ה' דן את כל באי העולם וקובע את גורלם לעתיד. במשפט ה' נדון האדם על כל מעשיו, דבוריו ומחשבותיו, אם אמנם הלך בדרך התורה והמצוות ועבד את בוראו באמונה, או שחלילה, חטא ולא מלא את תפקידו ויעודו הרוחני. העולם כולו נדון בראש-השנה בדינו של ה' שהינו חוקר-לב ובוחן-כליות.
התשובה מתקנת את החטאים ומקרבת את האדם לבוראו. בתפילות ראש השנה מצויים קטעים רבים העוסקים בהמלכת ה' על עולמו ועל כל בוראיו. כאשר האדם מכיר בעובדה שה' ברא את העולם, מולך עליו ומנהיג אותו, הוא מתקרב לה' בכוחן של התשובה וההכרה בגדלות ה' ובמלכותו, לשנות את גזר-הדין לטובה.
התפילות
ח.     בימי ראש-השנה מרבים בתפילות עד לחצי היום. נסח כל התפילות מצוי במחזורים לראש-השנה. בחלק מהמחזורים מצויים גם פרושים שבהם מבוארים עניני התפילות השונים.
בתפילות שמונה-עשרה מדגישים את מלכות ה' על עולמו ומתפללים אליו שכל יושבי תבל יאמינו בו, יקימו את מצותיו ויעבדוהו בלב שלם.
ט.      לאחר חזרת הש"ץ קוראים בתורה. התפילות הנאמרות בעת הוצאת ספרי התורה מארון הקודש, מובאות במחזורים.
קוראים בתורה: "וה' פקד את שרה וגו'" (בראשית כ"א), למפטיר קוראים בספר תורה שני את פרשת קרבנות החג (בפרשת פנחס). ביום השני של ראש השנה קוראים בתורה את פרשת "עקדת יצחק" (בראשית כ"ב) ואת קרבנות החג.
תפילת מוסף
י.    בתפילת מוסף נאמרות שלש ברכות מיוחדות (מלבד שלש ברכות השבח הראשונות ושלש ברכות ההודאה האחרונות). ברכות אלו נקראות: מלכויות, זכרונות ושופרות.
בברכה "מלכויות" מזכרים עניני מלכות ה' על עולמו ושלעתיד לבוא, בעת הגאולה השלמה, יכירו כל הברואים שה' מולך על כל הארץ, ברכה זו מסתימת במילים: "ברוך אתה ה' מלך על כל הארץ, מקדש ישראל ויום הזיכרון".
בברכת "זכרונות" מדגישים את השגחת ה' על יצוריו ושה' זוכר את מעשי כולם, כלולה בה גם תפילה לה' שיזכור את זכות עקדת יצחק. הברכה מסתימת במילים: "ברוך אתה ה' זוכר הברית".
בברכת "שופרות" מוזכר מעמד הר סיני וקול השופר שנשמע בו ומתפללים לה' שנזכה לשמוע את קול השופר בעת הגאולה השלמה, הברכה מסתימת במילים: "ברוך אתה ה' שומע קול תרועת עמו ישראל ברחמים".
את ברכת "שים שלום" בסיום תפילת העמידה מסיימים בארץ ישראל בנסח הרגיל: "ברוך אתה ה' המברך את עמו ישראל בשלום" ולא כפי שמובא בחלק מהמחזורים.
יא.  בחזרת הש"ץ בתפילת מוסף נאמרת תפילת "ונתנה תוקף" היא חוברה ע"י רבי אמנון ממגנצה, תפילה זו נאמרת על ידי הציבור והש"ץ בכוונה גדולה ובהדרת קודש.
בנסח התפילה של בני עדות המזרח אין אומרים את תפילת "ונתנה תוקף".
בראש השנה נאמרת תפילת "עלינו לשבח" גם בתפילת מוסף. נהוג שהציבור נופל על פניו בעת חזרת הש"ץ ב"עלינו לשבח", כאשר אומרים: "ואנחנו כורעים ומשתחווים "וכו'. בעת ההשתחוויה יש לשים מטפחת וכדו' על הארץ כי אסור להשתחוות על רצפת אבנים. בני עדות המזרח אינם נוהגים ליפול על פניהם.
מצות תקיעת שופר
יב.  מצוה מהתורה לתקוע בשופר ביום הראשון של ראש השנה, חכמינו זכרונם לברכה תיקנו שיתקעו בשופר גם ביום השני של ראש השנה, השופר עשוי מקרן של איל.
בכוחו של השופר לעורר את לב האדם ולהחדיר בו הרהורי תשובה. וכך כותב הרמב"ם בהלכות תשובה פרק ג' הלכה ד':
"אף על פי שתקיעת שופר בראש השנה גזרת הכתוב, רמז יש בו, כלומר: עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם וחפשו במעשיכם וחזרו בתשובה. וזכרו בוראכם אלו השוכחים את האמת בהבלי הזמן ושוגים כל שנתם בהבל וריק אשר לא יועיל ולא יציל. הביטו לנפשותיכם והביטו דרכיכם ומעלליכם ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה".
במחזורים מובאים טעמי התקיעות ורעיונות נוספים הקשורים למצוה זו.
אופן קיום המצווה
יג.   לפני התקיעות נאמרים פסוקים ותפילות מיוחדות על ידי התוקע בשופר ועל ידי הציבור כולו, סדר הפסוקים והתפילות מובא במחזורים.
זמן קיום המצווה הוא ביום ולא בלילה.
מצות תקיעת שופר היא מצות עשה שהזמן גרמה, כלומר, מצוה התלויה בזמן.
נשים פטורות מקיום מצות עשה שהזמן גרמן, נשים רבות מקימות את המצוה ובאות לשמוע את התקיעות.
יד.  על התוקע בשופר לעמוד בעת התקיעות ולא להשען על שולחן וכדו'.טו. קימים פרטי דינים רבים מאד הקשורים לתקיעות. על התוקע בשופר להיות בקי היטב בדינים אלו. עליו להכין את עצמו לפני החג כדי שיהיה מנוסה בתקיעות. על כל אחד מהשומעים לשמוע היטב את כל הקולות היוצאים מהשופר ולכוון בלבו לצאת ידי חובת מצות שופר.
לפני התקיעות מברך התוקע: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וציונו לשמוע קול שופר" ואת ברכת "שהחיינו".
בשעת אמירת הברכות, יש לכוון למילים היוצאות מפי התוקע ולאחר סיום הברכה לענות "אמן".
התוקע מברך "שהחיינו" בשני ימי ראש-השנה, בני עדות המזרח מברכים "שהחינו" רק ביום הראשון. אולם אם
היום הראשון של ראש-השנה חל בשבת (ראה להלן), מברכים "שהחינו" ביום השני.
טז. אין לשוחח (שלא בענין התקיעות והתפילה), החל מהברכות שבתחילת התקיעות ועד סוף כל התקיעות שלפני תפילת מוסף, אין להפסיק בדיבורים אפילו אם הם בעניני התקיעות. מי שדיבר לאחר הברכות לפני שהתחילו את התקיעות צריך לחזור ולברך.
יז.  תוקעים בשופר בשני הימים של ראש השנה.
בשבת אין תוקעים בשופר. בשבת השופר הוא מוקצה ואין לטלטל (להזיז) אותו. כאשר היום הראשון של ראש
השנה חל בשבת, תוקעים ביום השני בלבד (היום השני של ראש השנה אינו חל לעולם בשבת).
סימנים בסעודה
יח. בסעודת הלילה בראש השנה נוהגים לאכול מאכלים מיוחדים, לסימן שתחדש עלינו שנה טובה.
בעת אכילת תפוח בדבש אומרים: "יהי רצון מלפניך וכו' שתגזור עלינו שנה טובה ומתוקה". בעת אכילת ראש של
כבש, של איל או של דג, אומרים: "יהי רצון מלפניך וכו' שניהיה לראש ולא לזנב". 
בעת אכילת רמון אומרים: "יהי רצון מלפניך וכו' שירבו זכויותינו כרימון". בארצות השונות ובעדות השונות
מקובלים מנהגים נוספים בענין זה.
יט.  את המאכלים הללו נהוג לאכול לאחר ברכת "המוציא" ואכילת הפת מה"לחם  משנה".
לפני אכילת הפרות מברכים ברכה ראשונה ואוכלים מיד, ולאחר מכן, אומרים את נסח ה"יהי רצון" דלעיל, כי אסור להפסיק בין ברכה לאכילה. אם מצויים פרות משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, מברכים עליהם "בורא פרי העץ" ופוטרים את שאר המינים. על הכבש או על הדג אין מברכים, כי ברכת "המוציא" פטרה אותם מברכה.
יש הנוהגים לטבול את פרוסת "המוציא" בדבש.
כ.   נוהגים לא לישון במשך שעות היום בראש-השנה. בשם האר"י ז"ל מובא שלאחר חצות היום מותר לישון. היושב בטל ואינו עוסק בתורה או בתפילה נחשב כישן.
תשליך
כא. ביום הראשון של ראש השנה לאחר תפילת מנחה, לפני שקיעת השמש נהוג לומר את תפילת "תשליך".
אם היום הראשון חל בשבת, כתב המשנה ברורה שנוהגים לומר את תפילת תשליך ביום השני של ראש-השנה.
בני עדות המזרח נוהגים לומר את התשליך ביום הראשון של ראש השנה גם כאשר הוא חל בשבת. עליהם להיזהר שלא לטלטל את המחזור וכדו' במקומות שאסור לטלטל בהם.
בתפילה זו מבע רצוננו להשליך מעלינו את כל החטאים, לחזור בתשובה ולהשאר נקיים מחטא, בין שאר הפסוקים, נאמר בתפילת תשליך הפסוק: "ותשליך במצולות ים כל חטאתם" ומכאן המקום לשם: "תשליך".
כב. התפילה נאמרת ליד ים, נחל או באר וכדו' או במקום שממנו רואים מקומות אלו. מובא במדרש שכאשר אברהם אבינו הלך להקריב את יצחק על גבי המזבח, הוא עבר עד צוארו במים וקרא לה': "הושיעה, כי באו מים עד נפש". באמירת ה"תשליך" ליד מקום מים אנו עושים זכר לעקדת יצחק.
יש הנוהגים לנער את כיסי הבגדים בשעת האמירה, כמובא במחזורים. יש בכך רמז שעלינו לשיב לב להשליך
מעלינו את החטאים ולחפש דרכים לשוב אל ה', כדי שנהיה נקיים מכל חטא.
הדלקת נרות וברכת "שהחינו" בלילה השני
כג. גם בלילה השני של ראש השנה מדליקים נרות.
לפני ההדלקה מברכת האישה את ברכת "להדליק נר של יום טוב" ואת ברכת "שהחיינו" (ראה פרטים נוספים
בהלכה הבאה). בני עדות המזרח אינם מברכים "שהחיינו" בעת הדלקת נרות ביום טוב. גם בשעת הקידוש בלילה
השני של ראש השנה מברך המקדש את ברכת "שהחיינו". (אם מדליק הנרות יקדש אחר כך בעצמו, עליו לברך
"שהחיינו" בקידוש ולא בהדלקת הנרות).
כד. קים ספק הלכתי אם מברכים "שהחיינו" בלילה השני של ראש-השנה. לכן, תלבש האישה בגד חדש בשעת הדלקת הנרות, וכן המקדש ילבש בשעת הקידוש בגד חדש או יניח לפניו פרי חדש ויכונו בברכת "שהחיינו" גם עליהם, על ידי כך הם יוצאים מן הספק. גם כאשר אין פרי או בגד חדשים, מברכים את ברכת "שהחיינו".
כה. מדליקים את הנרות בלילה השני לאחר צאת הכוכבים, כי אין מכינים ועושים מלאכות ביום הראשון של ראש השנה עבור היום השני. את האש להדלקת הנרות מעבירים מאש הדולקת כבר, כי אסור להבעיר אש חדשה ביום-טוב.
כאמור לעיל, מכינים את הנרות מלפני ראש השנה גם ללילה השני, כי ביום-טוב אסור להתיך נרות, להדביקם לפמוטים או להבהב את הפתילה.
סדר התפילה של היום השני של ראש-השנה, מובא במחזורים.  

הלכות חודש אלול - "מנהג הסליחות"

לעילוי נשמת שרון דוד בן ברכה

"הלכות הקשורות לחודש אלול" ומנהג הסליחות כפי שמובאים בשער ההלכה לימים הנוראים: "מהו הזמן הראוי לסליחות?", "מיהו הראוי להיות שליח ציבור?", "מהי מטרת הסליחות?". "מה הדין לשומע סליחות מרדיו או לוויין?", "בדיקת תפילין ומזוזות בחודש אלול", והחתימה: לשנה טובה תכתבו ותחתמו


חודש אלול - סליחות
מנהג בני ספרד לומר סליחות, מתחילת חודש אלול [חוץ מראש חודש] עד יום הכיפורים. ומנהג בני אשכנז לומר סליחות מתחילת השבוע שבו חל ראש השנה, אלא שאם חל ראש השנה ביום שני או ביום שלישי, מתחילים לומר את הסליחות מתחילת השבוע הקודם. ומנהג בני אשכנז לתקוע בשופר מראש חודש אלול לאחר תפלת שחרית, כדי לעורר את העם לתשובה, כמו שנאמר "היתקע שופר בעיר, והעם לא יחרדו"? (שלחן ערוך סימן תקפא סעיף א. ב, כג)

הזמן הראוי לסליחות
אמרו רבותינו ז"ל כי בתחילה ברא הקב"ה את העולם במידת הדין, אך מאחר שראה שאין העולם יכול להתקיים במידת הדין, שיתף יחד את מידת הרחמים. ואמנם יש שעות שמידת הדין שולטת יותר, ויש שעות שמידת הרחמים שולטת יותר. ובתחילת הלילה משקיעת החמה עד חצות הלילה (בערך 24:40 לפי שעון קיץ) מדת הדין שולטת, ולכן אין לומר סליחות בשעות אלו, כי הסליחות הם רחמים ורצון אל בורא עולם, ולא טוב לאומרם בשעה שמדת הדין שולטת, שנראה כאילו מתגרים אנו במידת הדין. אלא שבעיקר יש להקפיד שלא לומר קודם חצות את הפסוקים "ויעבור ה' על פניו..." שבהם אומרים אנו את שלוש עשרה מדות רחמים של הקב"ה, ולכן אפשר להתחיל את הסליחות כעשר דקות קודם חצות, ואז יגיעו ל'ויעבור' בדיוק בזמן חצות. (ב)

חוץ לארץ
תושבי חוץ לארץ לכתחלה יאמרו את הסליחות לפי זמן חצות הלילה שלהם, אולם המקילים לומר לפי זמן חצות של ארץ ישראל, יש להם על מה לסמוך. (ד)

משעת חצות הלילה שמתחיל זמן הסליחות, אפשר לומר סליחות למשך כל הלילה והיום עד למחרת בשקיעת החמה. ואשריהם הקמים לסליחות באשמורת הבוקר, לפי שבשעות אלו מתעוררים יותר חסדי הבורא יתברך בעולם. ואנשים שקשה להם לקום בעוד לילה לסליחות, יארגנו מנין בבוקר לפני תפלת שחרית או בערב לפני תפלת מנחה, וזכות הרבים תלויה בהם. וכשהסליחות ביום, טוב שיתעטף החזן בטלית, מעין מה שאמרו חז"ל (ר"ה יז ע"ב): שהתעטף הקב"ה כשליח ציבור ואמר למשה, כל זמן שישראל עושים לפני כסדר הזה של י"ג מדות, אני מוחל להם. (ו)

מצווה הבאה בעבירה
אותם אנשים משכימי קום בעוד לילה לאמירת הסליחות, יש להם להיזהר שלא להפריע את מנוחתם של בני הבית, וכל שכן שלא להעירם להכין תה או קפה, והעושה כן, עברה היא בידו, ויוצא שכרו בהפסדו.

ברכות התורה
הקמים משנתם לאמירת סליחות, יברכו ברכות התורה קודם הסליחות, מפני הפסוקים המוזכרים בתוך הסליחות. ומכל מקום אם הזמן מצומצם מאוד, המקילים לברך ברכות התורה לאחר הסליחות, יש להם על מה לסמוך. (ה)

הראוי להיות שליח ציבור
שליח ציבור צריך שיהיה ריקן מעבירות, עניו ומרוצה לקהל, ומעביר על מדותיו, וקולו ערב. ואם לא מצאו מי שיהיו בו כל המידות הללו, יבחרו את הטוב שבצבור בחכמה ובמעשים טובים, ולא כאותם הבוחנים רק אם קולו ערב, ואינם שמים על ליבם את שאר המעלות. ופשוט שעדיף שליח ציבור בן תורה, אף שאין קולו ערב כל כך כמו שליח צבור אחר שאינו בן תורה. (סימן נג סעיפים ד ה. לג, לד)

מטרת הסליחות
עיקר אמירת הסליחות צריכה להיות בכוונה, בנחת, במיתון ובהכנעה יתירה, כי תחנונים ידבר רש, ולב נשבר ונדכה אלוקים לא תבזה, ולא כאותם האומרים בחופזה, ובודאי שלא יפה הם עושים. ובאמירת הוידוי והסליחות, יפשפש במעשיו לחזור בתשובה שלימה, ולהוסיף מצוות ומעשים טובים, בהתקרב יום הדין, שאז שוקלים זכויותיו ועוונותיו של כל אדם. (כ, כג)

מנהג יפה לתקוע תשר"ת באמירת י"ג מדות שבסליחות, וכן לאחר חצי הקדיש שבסוף הסליחות, תוקעים תשר"ת, תש"ת, תר"ת. ומכל מקום אם הסליחות נאמרים בשעת לילה מאוחרת, והתקיעות מפריעים לשכנים המטופלים בתינוקות רכים, שעל ידי התקיעות יתעוררו משנתם בבהלה, לא יתקעו. (כד)

לשון נכונה
יש להקפיד לומר את הסליחות בהיגוי האותיות וניקוד כהוגן. ולכן כשאומרים ה' מֶלֶך ה' מָלָך, יש להקפיד לומר ה' מֶלֶך מלעיל, דהיינו שהניגון באות מ'. אבל ה' מָלָך, יאמר מלרע, שהניגון באות ל'. וכן יקפיד לומר את שם ה' כמתכונתו מלרע, דהיינו שהניגון באות נ', ולא יאמר מלעיל, שאז הניגון באות ד'. וכמו כן יש להקפיד להבדיל בין ההיגוי של שווא נע, להיגוי של שווא נח.

רבותינו החמירו מאוד שכאשר אומרים 'ויעבור', להפסיק מעט בין ה' ה'. [שסודו רם ונישא, ומי שאינו מפסיק עונשו רב, ה' יצילנו. (שלמי צבור)] ובאמירת ה' ה', יכפוף קומתו קצת, [כמו שנאמר בתורה לאחר י"ג מדות, וימהר משה ויקוד ארצה וישתחו]. (מהרי"ק, שלמי צבור, ברכי יוסף, חסד לאלפים, מנחת אהרון, בן איש חי ועוד. ויאמר את כל י"ג המדות בקול רם. [כשם שמשה רבנו אמרם בקול גדול. (פרקי דרבי אליעזר)] (לב)

נוסחאות
האומרים סליחות בחצות הלילה, כשמגיעים לנוסח "אתוודה על עבירות קלות וחמורות", יש להם לומר בלילה 'בתוך' אשמורות, ולא בלילה 'לסוף' אשמורות.

"אתאנו לבקש ממך כפרה, איום ונורא משגב לעתות בצרה". בגלל המנגינה נהגו לומר תיבות 'כפרה' ו'בצרה' מלעיל, אבל צריך להקפיד לאומרם מלרע. (יח)

מדוע באתי ואין איש
אם עדיין אין מניין בבית הכנסת, אין רשאים הציבור לומר 'ויעבור', וכן אינם רשאים לומר את כל קטעי הסליחות שבשפה הארמית, כמו 'רחמנא' 'מרנא דבשמיא' 'מחי ומסי' וכיוצא בהם. אלא יאמרו את שאר קטעי הסליחות שבלשון הקודש, וכשיהיה להם מנין, ישלימו את כל הקטעים שדילגו. ואם הם יודעים מראש שלא ישיגו מנין, יאמרו 'ויעבור' במקומו בטעמי המקרא ולא ידלגו. (יא, לא)

תיקון חצות
מעלת אמירת 'תיקון חצות', גדולה יותר ממעלת ה'סליחות', ולכן האומר סליחות בלילה, יקפיד לומר גם 'תיקון חצות'. ואם הזמן מצומצם, ואינו יכול לומר את שניהם, עדיך שיאמר תיקון חצות. ויחיד שנשאר ער בחצות לילה, ואין לו מנין לסליחות, יאמר מעט קטעי סליחות ביחידות כנ"ל, ותיקון חצות. [ובשנת השמיטה אומרים תקון לאה בלבד, כמבואר בחוברת 'מצוות הארץ בהלכה ובאגדה']. (י)

רדיו. לווין.
סליחות המועברות דרך הרדיו בשידור ישיר, יוצא בזה ידי חובה. ועונה: 'אמן', 'יהא שמיה רבא מברך', 'ויעבור' וכיוצא, הגם שהוא יחיד בביתו. והוא הדין לסליחות המועברות בשידור ישיר דרך הלווין, שעונה עמהם ללא חשש, אע"פ שיש הפרש של זמן מועט. [כן הורה מרן הראש"ל] אולם סליחות המועברות דרך הרדיו שלא בשידור ישיר, אינו יוצא בהם ידי חובה, ואינו רשאי לענות כלל. (מנחת אלעזר, חזון איש, אגרות משה, הגרא"י קוק, הגרצ"פ פראנק, מעשה חושב, ירושת פליטה ועוד. כא)

אורי וישעי
מנהג יפה לומר אחר התפלה מראש חודש אלול ועד הושענא רבה, מזמור (תהילים פרק כז) 'לדוד ה' אורי וישעי'. וכמו שדרשו במדרש שוחר טוב: 'אורי' - בראש השנה, 'וישעי' - ביום הכיפורים, 'כי יצפנני בסוכה' - רמז לחג הסוכות. (כד)

בדיקת תפילין ומזוזות
מנהג חסידים לבדוק את התפילין בחודש אלול. ואדם שאינו יודע מי כתב לו את התפילין, יש לו להשתדל יותר לבדוק את התפילין, ובפרט בדור האחרון שלצערנו הרב, רבו סופרים שאינם בקיאים כדת וכדין בכל הלכות ספרות. ומכל מקום אם יודע בברור שהתפילין נכתבו בהידור רב על ידי סופר ומגיה תלמיד חכם וירא שמים, אינו חייב מן הדין לבדוק את התפילין אפילו לאחר כמה שנים. (כו)

ואמנם במזוזות, אפילו אם יודע שנכתבו בהידור רב, חייב לבודקן מן הדין פעם אחת במשך שלוש שנים וחצי. ויש שנהגו לבודקן בכל חודש אלול. (תורת המועדים ב)

אחים לא מפקירים
ישתדל להתפלל בימים אלו על אחינו בית ישראל התועים מדרך החיים - דרך התורה והמצוות. ויזכיר כמה משמותם בברכת 'השיבנו אבינו לתורתך' שבעמידה, שיערה עליהם הקב"ה רוח קדושה וטהרה ממרום, ויתן בלבם שישובו בתשובה, ויהפוך לבבם ליראה ולאהבה אותו, ויתפלל בפרט על קרוביו ובני משפחתו, כי ימים אלו הם ימי רצון לפני הקב"ה, וימינו פשוטה לקבל שבים. (רבנו האר"י. כה)
ומעשה בבנו של המהר"ם אלשיך, שיצא לתרבות רעה, והורה רבנו האר"י ז"ל למהר"ם להתפלל עליו שיחזור בתשובה, וכן עשה, ובפתע פתאום חזר בתשובה שלימה. (כה)

בואו חשבון
כתב החיד"א: טוב ונכון שבכל לילה לפני השינה ובפרט בחודש אלול, יבדוק אדם את מעשיו, אם אכן טובים ורצויים הם לפני הבורא או לא. וישתדל לתקן את מעשיו הרעים ולהתחרט עליהם ולשוב מהם, ולשפר ולייעל את מעשיו הטובים.

לשנה טובה תכתבו ותחתמו
נהגו שהכותב מכתב לחברו בחודש אלול, כותב בתחילת המכתב: "לשנה טובה תכתבו ותחתמו". (כו)


מדריך העושר ו"מעשר הכספים"

מדריך העושר ו"מעשר הכספים" - הרב ש. ב. גנוט שליט"א
מתוך: אתר השבת
"השיבנו השם אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם"
להצלחת כל עם ישראל להתקרב לאבינו שבשמים
מי רוצה להיות מיליונר
*** יעקב אבינו נשבע להקב"ה, בתחילת פרשתנו, שהוא יעשר את כל כספו ואנו, היודעים והמאמינים, שמי שמעשֹּר הוא מתעשר, רוצים לדעת מה הם התנאים לעושר שבעקבות המעשרות * 4 התנאים ב"דרך אל העושר" והלכות מעשר כספים במאמרו של הרב שמואל ברוך גנוט * כספי מעשר עבור ההורים או השכנים, קיזוז מ"הביטוח הלאומי"? תוכנית חסכון מכספי מעשר לרכישת דירות לילדים? ממתי נותנים "חומש"? מי פטור ממעשרות? מעשר ממשכנתא? מכספי פיטורים? מקרן פנסיה? מהחזרי מס? * למי ניתן את כספי המעשרות? מדוע גם ליהודים שפרנסתם דחוקה חשוב לתת מעשר? ומה הקשר שבין ביקורי רופאים למעשרות הכספים? *** הרב ש.ב גנוט
-"אם אתרום לצדקה מעשר כספים אהיה עשיר?", הוא שאל.
-"בהחלט! זוהי הבטחה ברורה של הקב"ה!!", עניתי.
-"ומדוע כולם נותנים מעשרות ורובם לא עשירים?", הוא תמה.
-"כי הם לא נותנים מעשר כספים כמו שצריך!", השבתי.
-"ואיך נותנים מעשר כספים בצורה שנהיה עשירים?", הוא לא הבין.
******************************************************************
רוצה להיות עשיר - הרב יגאל כהן


-"הנה, תקרא את המאמר שלפניך. כך תדע כיצד להיות מליונר"...
******
נתחיל מההתחלה, מפרשת השבוע שלנו. יעקב יוצא לדרכו מפחד אחיו עשיו. הוא חושש לבאות ונשבע להקב"ה שאם הכל ילך לו כשורה, אזי "וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך". יעקב אבינו מבטיח מעשר מכל נכסיו. יעקב אבינו לא היה הראשון שעישר את ממונו. לפי דעת הרמב"ם היה זה אביו יצחק, הראשון שהפריש מעשר, כדרשת חז"ל על הפסוק "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא מאה שערים", שיצחק הפריש מעשרות. ואילו לדעת הראב"ד היה זה דווקא אברהם אבינו שהיה נותן המעשר הראשון, כפי שנאמר בתורה שאברהם נתן מעשר מכל למלכי צדק, הלא הוא שם בן נח. לעומתו סובר הרמב"ם (כפי שמסביר ה"כסף משנה") שאברהם אבינו לא עישר את כל כספו, אלא רק את שלל המלחמה, ולא מטעמי מצוות מעשר, אלא מפני כבודו של שם בן נח, שיצא לקראתו וכיבד אותו בלחם וביין.
אנו יודעים שמעשר תבואה, דגן תירוש ויצהר, הוא חובה מהתורה. כולנו למדנו את פסוקי התורה על תרומות ומעשרות וחלקנו אף למד את מסכתות סדר זרעים, העוסקות בהפרשת תרומות ומעשרות ויתר מתנות העניים. פסוקי התורה ומסכתות הש"ס מתייחסות למעשר התבואה, אך חז"ל דורשים מהפסוק "עשר תעשר את כל" כי "כל" כולל את הצורך לעשר מעשר כספים. דרשה זו מופיעה במספר מקומות בספרי חז"ל ובראשונים.
חיוב מהתורה, מדרבנן או רק מנהג
האם חייבים להפריש מעשר כספים? האם הוא חיוב מהתורה או מדברי חכמים?
-כל צד שתגידו, יהיה נכון...
ישנם- 3 דעות בהלכה האם מעשר כספים הוא חיוב מן התורה, חיוב מדרבנן או שאין אפילו חיוב לתרום מעשר כספים, אלא שזהו רק מנהג, מנהג מתקופת האבות ואילך. ישנן שיטות רבות של גדולי עולם, ראשונים, פוסקים ואחרונים, ככל אחת מהדעות, והרבה פוסקים פסקו להלכה כדעה השלישית, המקילה יותר, שאנו מתייחסים למעשר כספים כמנהג, אך לא כחיוב מוחלט וגמור. לפי הסוברים שאנו חייבים להעניק מעשר כספים מהתורה או מדרבנן, נכלל מעשר כספים בחיוב "מעשר עני", ואילו הסוברים שמדובר במנהג- סוברים שמעשר כספים נכלל במצוות צדקה. פוסקי זמנינו כתבו שאלו שנהגו לעשר מעשר כספים, אינם יכולים לחדול ממנהג זה, מפאת חיוב נדר (הגרש"ז אוירבך זצ"ל והגר"מ קליין שליט"א). גם כאשר הורינו נהגו להפריש כספים, אנו מחויבים להפריש גם אנחנו, מדין "אל תיטוש תורת אמך" (שו"ת יהודה יעלה חיו"ד של"ד). וישנם מרבותינו הקדמונים שכתבו שבזמנינו אנו, שאין לנו מעשר תבואה, חייבים כולנו לעשר את כספנו ולתת מעשר לצדקה.
מעשר- הצלה ממחלות וצרות
מרן החזון איש זצ"ל הזהיר ביותר לתת מעשר כספים. החזו"א אמר כי נתינת מעשר כספים גורמת להרבה פחות אסונות, מחלות ופגעים בבית. "אנשים לא יודעים כמה צרות, מחלות ילדים וביקורי רופאים הם מונעים מעצמם בזכות הפרשת מעשרות כספים", אמר מרן החזון איש זצ"ל. דברים אלו לא נאמרו רק לפני שישים- שבעים שנה, אלא הם כתובים כבר במדרש רבה, שפתח הפתוח לצדקה- לא ייפתח לרופא. על נתינת צדקה ישנם אין ספור הבטחות וברכות בדברי חז"ל ויתר קדמונינו, החל מילדים וכלה בכסף, בריאות ושפע ברוח ובגשם, וגם על מעשר כספים ישנן הבטחות רבות, מלבד הבטחת העושר- אליה נגיע בהמשך.
הגאון רבי יעקב אדלשטיין שליט"א סיפר על יהודי שאשתו הפילה עוברה רח"ל וחשש מהבאות. הוא נכנס אל מרן החזון איש ומרן זצ"ל אמר לו שבעזרת ה' תלד רעייתו בן זכר בריא ושלם, אך ביקשו להקפיד ביותר על מעשר כספים. האיש החל להצטדק שהוא עולה חדש ויש לו הוצאות רבות. "הנה! היצר הרע מתחיל!", אמר לו ה"חזון איש", "תקבל על עצמך להקפיד על נתינת מעשר כספים והכל יסדר בס"ד". וכך היה. לאיש נולד בן זכר כעבור שנה ומרן החזון איש כובד בסנדקאות.
בספר "מעשר כספים" מספר על אברך מישיבת "תורה אור" שרעייתו הפילה את עוברה והרופאים חששו לבאות. ראש הישיבה הגרח"פ שיינברג שליט"א אמר לו: "הבה ונעשה עסק! אתה תקפיד ביותר על הפרשת מעשר כספים ותתרום את המעשר לעמלי התורה בישיבה, ואני מבטיח לך שתוך שנה תיוושעו בבן זכר!". האברך הסכים, נתן את כל מעשרותיו לישיבה ורח"ל שוב הפילה אשתו את עוברה. בצר לו פנה אל ראש הישיבה ותמה: "עשינו עסק. הלא כן?!". ראש הישיבה הגרח"פ שיינברג שליט"א השיב לו: "הלא השנה מעוברת ועדיין יש זמן. הבטחתי שבזכות מעשר הכספים תוושעו בבן עד סוף השנה וכך יהיה". וכך היה. הם נושעו בבן עוד באותה השנה.
מעשר כספים- הבטחה לעשירות
חז"ל לימדונו: "עשר תעשר"- עשר בשביל שתתעשר". חז"ל אמרו כי כל המרבה לעשר- מרבה להתעשר. רבותינו כתבו כי למרות שאסור לנסות את הקב"ה בשום דבר, ("לא תנסו את ה' אלוקיכם"- דברים ו, טז), הרי שמותר לנסות את הקב"ה האם נהיה עשירים לאחר שניתן מעשר כספים כדת וכהלכה. ה"שולחן ערוך" כותב שלמרות שגם במצוות צדקה אסור לנסות את הקב"ה, אך במצוות מעשר כספים- אפשר גם אפשר.
הקב"ה מבטיח לנו שאם נפריש מעשר כספים כהלכה, נהיה עשירים. אם כן, כיצד נעשה זאת בדיוק? מהו המתכון לעשירות?
אז ככה: ראשית, עלינו לציין שסתימת דברי רבותינו הראשונים והאחרונים מראה שנהיה עשירים גם אם נפריש מעשר (10% מכספנו) או חומש (20% מכספנו). אך הגר"ח מוולוז'ין זצ"ל כותב בשם הגר"א מוילנא זצ"ל שאם נפריש מעשר (10%) יש לנו הבטחה שלא נפסיד מכך שתרמנו כסף לצדקה, שלא ניפסד על ידי חסרון המעשר, וכן שלא נינזק להפסיד את הכסף בדרכים שאינן בשליטת האדם. אך לעושר נזכה רק כשנפריש חומש (20%) ולא נסתפק במעשר.
שנית, כך כותב רבי צבי שפיץ שליט"א בספרו "מנחת צבי", עלינו להפריש את מעשר הכספים או את ה"חומש" בדקדוק רב. לרשום בדיוק כמה הרווחנו החודש מכל ההכנסות שלנו ולרשום את כל הוצאות הצדקה שהפרשנו במשך החודש, "הוראות הקבע" והתרומות, כולל כל המטבעות הקטנות שנתנו לעניים או לקופות הצדקה השונות, או שנתנה במפורש ונאמר שכל הכסף שניתן לצדקה ולא רשמנו בפנקס המיוחד- ייחשב בכלל נתינת מצוות צדקה הרגילה, ולא בתור מעשר כספים. וכל זאת מדוע? כי מעשר כספים נחשב דווקא אם נערוך חשבון מדוקדק לפרטיו ונפריש רק מעשר או חומש מרווחינו, ולא נפריש "בערך". מצוות צדקה "רגילה" אנו מקיימים בכל מטבע שניתן לצדקה, ולא משנה האם חישבנו את זה ב"חשבון הצדקה" שלנו. אך מעשר כספים עלינו לעשר בדיוק רב ובחשבון מדויק.
ותנאי שלישי הוא, שבכדי לזכות לעושר עלינו להפריש את מעשר הכספים דווקא לעמלי תורה הזקוקים לו או לעניים אמיתיים. אך אם הפרשנו את המעשר לטובת מטרות צדקה אחרות, חשובות ככל שיהיו, נכון אמנם שקיימנו את מצוות מעשר כספים בתנאים מסוימים. אך הבטחת העושר ניתנה רק לאלו שיפרישו את כספם ללומדי תורה עניים או לעניים שממש נצרכים לכסף זה. ( "עשר תעשר"- מכאן רמז למפרשי ימים וכו', להפריש אחד מן עשרה לעמלי תורה- מדרש תנחומא בפרשת ראה). ואנא, שימו לב שאכן תרמתם את המעשר לעניים אמיתיים ולא לרמאים שביניהם!
תנאי רביעי בדרך אל העושר הוא, כפי שכתב ה"חפץ חיים" בספרו "אהבת חסד", להיזהר מ- 4 דברים שבגללם נכסי בעלי הבתים יורדים לטמיון, כפי שנאמר בגמרא, והם: 1. כובשי שכר שכיר (= שלא משלמים לעובדיהם את משכורותיהם בזמן). 2. עושקי שכר שכיר (= שגוזלים את משכורותיהם). 3. הפורקים עול מעל צוואריהם ונותנים אותו על חבריהם. 4. גסות הרוח (= אלו המתגאים והמשתררים על אחיהם בגלל כספם ועושרם). לאנשים אלו נגזר להפסיד את כספם. אך על ידי נתינת מעשר כספים כראוי, מועיל להם שלפחות לא ייחסר ממונם, אך הם לא יתעשרו.
ותנאי חמישי, לפני שנהיה ממש עשירים, הוא לא להתפאר בפני האחרים שהפרשנו צדקה בסכומים אלו ואלו. הרמ"א כותב שהמתפאר על נתינת הצדקה שלו אינו מקבל על כך שכר ואף יענישוהו על התפארותו.
סיכום המתכון המובטח לעושר
אז לסיכום1. לפי רוב הדעות, נוכל להתעשר גם אם נפריש רק 10% ("מעשר") מרווחינו לצדקה, אך לדעת הגר"א מוילנא- נתעשר רק אם נפריש "חומש" (20%) לצדקה. אם כי עדיין לא נפסיד מכך ונקבל את כל הכסף של המעשר בחזרה. 2. כל פרוטה שנתנו לצדקה, נחשבת לנו למצוות צדקה, גם מבלי שנערוך חשבון מדויק כמה נתנו לצדקה. אך את מצוות מעשר כספים נקיים רק כשנפריש ממון על פי חשבון מדויק של צדקה מול רווחים, ורק כך נזכה לעושר. 3. אם קשה לנו לחשבן בדיוק את כספי המעשרות שלנו, נראה לעניות דעתי (וכמדומני שכך שמעתי בעבר מגדולי ההוראה), שניתן להפריש כספים לצדקה עוד ועוד ולהתנות במפורש שכל כספי הצדקה שניתן עד לסכום של מעשר- ייחשבו למעשר. כספי הצדקה שיופרשו מעבר לסכום המעשר- נחשבים אצלנו ל"חומש", וכספי הצדקה שתרמנו מעבר ל"חומש"- ייחשבו לצדקה רגילה. אם נעשה כך ונתרום יותר מ מעשר או חומש, לא נפסיד את סגולת העשירות. אך זאת בתנאי שלא נפריש פחות ממעשר, כמובן... 4. מצות מעשר כספים וצדקה מקיימים בתרומות לכל מיני מצוות ומעשים טובים, אך בעושר נזכה רק אם ניתן את כל כסף המעשר שלנו לעניים עמלי תורה או לעניים אחרים, לצורך פרנסתם ופרנסת משפחתם ההכרחית ביותר. וגם עדיף שניתן את הכסף הזה לעניים אמיתיים הקרובים לנו בסדרי העדיפויות המופיעות בהלכה (כמו עניי משפחתנו, עניי עירנו וכו'). 5. וכן, אל לנו לספר על כספי הצדקה שלנו ולהתפאר בהם.
כעת, לאחר שקיימנו היטב את ה"מתכון לעושר המובטח", נמתין שנה שלמה, עד לסיום מעגל הפרשת הכספים כראוי, ונהיה עשירים, ללא ספק.
"חומש"- רק אחרי שנקנה וילונות
רובנו לא רוצים להתעשר. טוב לנו במשכורות הנורמליות שלנו, העוזרות לנו לכלכל את בני משפחותינו ואנו לא רוצים להיות מליונרים גדולים. אך את המצווה, מצוות הפרשת מעשר כספים, אנו רוצים לקיים, לפי כל פרטיה ודקדוקיה. - כיצד מקיימים את המצווה? ממה צריך להפריש מעשר?
הנוהגים ב"מידה בינונית" מפרישים מעשר, עשירית מהרווחים. הצדיקים ובעלי הדרגות הגבוהות מקפידים גם על מצוות נתינת חומש, שהם 20% מהרווחים, וכדברי הגר"א מוילנא. הגרש"ז אוירבך והגרי"י פישר זצ"ל הורו שאין להפריש "חומש" אלא אם כן יש לנו את כל צרכי ביתנו, ורק לאחר מכן נפריש "חומש". "וכל צרכי ביתנו, פירושו אפילו כולל הוילונות והנברשות", אמר מרן הגרש"ז אוירבך זצ"ל.
מעשר ממתנות וממתנות כסף
עלינו להפריש מעשר כספים מכל הרווחים הכספיים שקיבלנו בשכר עבודתנו, של האנשים והנשים כאחד. לדעת החזו"א ועוד רבים מהפוסקים אין צורך לתת מעשר ממתנות שקיבלנו, אך אם קיבלנו כסף בתור מתנה, עלינו להפריש ממנה מעשר. הגר"ח קנייבסקי שליט"א מורה בשם החזו"א שאם קיבלנו כסף במתנה כדי לקנות מוצר מסוים (כמו למשל, כשקיבלנו צ'ק מהסבא והסבתא כדי לקנות עגלה חדשה לכבוד הלידה של התינוקת המתוקה), מסתבר שנותן המתנה לא מקפיד שנפריש ממתנתו מעשר ולכן אנו צריכים לעשר את כסף- המתנה. ואם הצ'ק שקיבלנו מספיק במדויק לקניית המוצר, שלשמו קיבלנו את הכסף- נרשום את סכום המעשר כחוב, וכשהקב"ה יזמין לידינו כסף, נפרע את החוב. ואולם דעת מרן הגרי"ש אליישיב שליט"א, שאם קיבלנו סכום כסף במתנה כדי לרכוש דבר מסוים, אין שום חובה לעשר כסף זה. והוסיף הגר"מ שטרנבוך שליט"א שאם קיבלנו מתנת כסף ממישהו שהתנה איתנו במפורש שנשתמש בכספו אך ורק למטרה מסוימת, (כמו אבא שנתן לבנו כסף לרכישת כרטיסיית נוער, ספר מסוים וממתקים), אסור למקבל להפריש מעשר מכסף זה, כי הוא משנה מדעתו של הנותן ויש בכך חשש גזל.
מילגת הורים ומצב כלכלי קשה
שאלה: ההורים שלנו שולחים לנו בכל חודש 500 ₪, כדי לסייע בפרנסת הבית. האם אנו חייבים לעשר את הסכום הזה?
תשובה: עליכם לעשר את הסכום הזה. ובפרט אם יש לכם הכנסות נוספות, המאפשרות לכם להוציא כסף על מותרות שונות, שאינם מוצרי מחייה ומלבוש בסיסיים. (שו"ת פאת שדך ח"א מ"ט ופסקי הגרש"ז אוירבך ובשו"ת אגרות משה יו"ד ח"ב סי' קי"ב).
שאלה: מצבי הכלכלי קשה וידידים אספו לי כסף למחייתי. האם עלי להפריש מעשר מהסכום שקיבלתי מהם?
תשובה: אסור לך להפריש מעשר מכסף זה (הגר"מ שטרנבוך שליט"א).
רווחי בנק וחישובי המדד
שאלה: האם עלי להפריש מעשר מרווחים שקיבלתי מהבנק?
תשובה: בוודאי! מכל רווח שהרווחת מהפקדותיך ומעסקיך, תפריש מעשר!! (שו"ת אגרות משה יו"ד ב' ע"ה, שו"ת שבט הלוי ח"ט סימן ר"א). אך אם השקעת כסף בבנק וקיבלת אחוזים שאינם עולים על המדד, אינו נחשב כרווח ולא חייבים לעשר אותם, כי במציאות לא הרווחת מאומה. ואולם, אין לחשב את שיעור המדד כפי המתפרסם בפרסומי הממשלה, מפני שבחשבון זה נכלל גם מוצרי מותרות, ועלינו לחשב לפי המדד ללחם, חלב ויתר המוצרים ההכרחיים (ראה שו"ת אגרות משה יו"ד ח"ב קי"ד ושו"ת תשובות והנהגות ח"א תק"ס וח"ב תש"ד). בהשקעות ארוכות טווח, יש לומר שהעסק לא נגמר ועדיין לא חל חיוב ההפרשה. אך מצד חביבות המצווה ולחומרא, כדאי לעשות חשבון בסוף כל שנה ולהפריש מעשר (שו"ת שבט הלוי ח"ט סי' ר"א). ותשלום על הפרשי הצמדה לא נחשב לרווח ופטורים מלעשר עליו. והמפקידים בתכנית חסכון, המקבלים גם ריבית קבועה וגם הפרשי הצמדה, טוב יעשה אם יפקיד קרן שאינה מעושרת, וכל מה שיוציא מהתכנית יהיה חייב במעשר, בין מהקרן, בין מהרווחים ובין מהפרשי ההצמדה (צדקה ומשפט, להגאון רבי יעקב בלוי שליט"א, פ"ה הערה ל"א).
"ביטוח לאומי"
שאלה: האם "קצבת הילדים" מ"ביטוח הלאומי" חייבת במעשר?
תשובה: הגרש"ז אוירבך הורה שמילגת ה"ביטוח הלאומי" חייבת במעשר. ואת הסכום שבמשכורת שאנו משלמים ל"ביטוח הלאומי" אנו יכולים לנכות מחשבון הרווח, כיוון ש"הביטוח הלאומי" הרוויח אותם ולא אנחנו. (שו"ת משנה הלכות ח"ב רמ"ח). וזאת בתנאי שלא מדובר בסכום קבוע אותו אנו חייבים לשלם ל"ביטוח הלאומי", כמו, למשל, בני הישיבות, המשלמים 100 ₪ בכל חודש ל"ביטוח הלאומי", סכום זה אי אפשר לנכות מחשבון הרווחים שלנו (ספר הלכות מעשר כספים בשם גדולי פוסקי זמנינו).
פיצויים, קופת תגמולים ופנסיה
כאשר אנו חייבים להפריש ממשכורתינו סכום לקופת גמל או לקרן פנסיה, אנו לא חייבים לעשר אותו וניתן לנכות סכום זה מחשבון ה"נטו רווח" שלנו, וכאשר נפתח את קרן הגמולים או קרן הפנסיה- נפריש מהכסף מעשר (צדקה ומשפט פ"ה הערה ל"ב). יש לציין שגם כסף מילגת הכוללים חייבת במעשר (הגרש"ז אוירבך. וראה דרך אמונה מתנו"ע פ"ז שגם בחורי הישיבות צריכים להפריש מעשר מהמילגות השונות שמקבלים). כספי פיצויים שמקבלים מהמעביד עקב פיטורים ממקום העבודה- חייבים במעשר (הגרש"ז אוירבך זצ"ל וגם הוראת חתנו הגרז"נ גולדברג בס' הלכות מעשר כספים). שוכר דירה המקבל מהמדינה סיוע לשכר דירה, צריך לעשר, למרות שהכסף נשלח ישירות למשכיר והשוכר לא רואה את הכסף כלל אלא רק נהנה ממנו (שם).
הלוואה ומשכנתא
ישנם המחייבים כספי הלוואה במעשר ולכן אם לווינו כסף מהבנק (כמשכנתא או כל הלוואה שהיא), עלינו להפריש מעשר בתחילה מסכום המשכנתא, וכאשר נחזיר את סכום המשכנתא, נחשב כל תשלום, כולל הריבית, כהפסד וננכה אותו מסך הרווחים הכספיים שלנו (הגרש"ז אוירבך זצ"ל).
מי פטור ממעשר?- בשר עוף פעם בשבוע...
יהודים שמצבם הכלכלי קשה במיוחד וחייהם מתנהלים בצמצום הכרחי, בלי מותרות והוצאות מיותרות, אינם צריכים להפריש מעשר (הוראות פוסקי הלכה רבים, וכן בשו"ת תשובות והנהגות ח"א תק"ס), אך אומרים בשם מרן החזון איש זצ"ל, שלמרות שגם שיהודים אלו פטורים מלהפריש מעשר כספים, בכל זאת, מאחר ולא יפסידו מנתינת כספי המעשר, כי מה שמרוויח ממניעת נתינת המעשר הולך לריק, לכן ראוי לתת מעשר גם במצבים שכאלה (שם). אך אדם שפרנסתו דחוקה עליו, יכול לרכוש לביתו כל בית בסיסיים כמו מקרר ומכונת כביסה, תנור בישול ומיטות, ארונות, שולחן וכסאות, לפני שמתחיל לחשב את הוצאות המעשר שלו (מנחת צבי ח"ג סימן ו').

מסיבה זו אברכי כוללים החיים בדחקות רבה, אינם צריכים להפריש מעשר כספים. ומהו הגדר בזה? איש החסד הנודע הרה"ג ר' הלל קופרמן שליט"א, מנהל קופת הגמ"ח בישיבת מיר, שאל את מרן הגרי"ש אליישיב שליט"א האם אברכים החיים בדחקות צריכים להפריש מעשר כספים והגרי"ש השיב לו: "קשה לחייב אותם". שאל הרב קופרמן מה הגדר בעניין והגרי"ש ענה: "למשל, מי שאוכל פעמים בשבוע בשר עוף ובגלל שיפריש מעשר יצטרך לאכול רק פעם אחת בשבוע- פטור מלשלם מעשר". ובספר הלכות מעשר כספים כותב בשם הגרי"ש אלישיב שליט"א שכל אדם שהכסף שברשותו מספיק בדיוק למחייתו באופן רגיל, בלי מותרות, ולא נשאר בידו מאומה- פטור מצד הדין לעשר, ובפרט אלו שיש להם יתרת חובה בבנק (בגלל צרכי מחייתם הבסיסיים, ולא בגלל בזבוזי מותרות- שב"ג), שפטור מלעשר.
ואמנם, כאשר דבריו של מרן הגרי"ש אליישיב שליט"א הובאו בפני מחותנו מרן הגרי"י קנייבסקי זצ"ל, אמר הסטייפלר זיע"א שנכון הוא שהרב אליישיב צודק מצד ההלכה הצרופה, אך בכל זאת, גם אברכים שפרנסתם דחוקה ביותר, ראוי שעשרו את כספם. והסטייפלר הסביר זאת ב- 3 סיבות1. נתינת המעשרות מחנכת את בני משפחתו וילדיו למצוות מעשרות כספים. 2. על ידי המעשר ניצל ממחלות והליכה לרופאים. 3. שהרי בין כה וכה לא יחסר לו דבר בגלל הפרשת כספי המעשר, כפי שהורו חז"ל.
ואכן, כל האברכים מפרישים מעשרות ממשכורותיהם הדלות. אברכים רבים אף מפרישים "חומש", והם מדקדקים על כספי המעשרות בכל כוחם ומרצם. הגראי"ל שטיינמן שליט"א מצביע תמיד בהתפעלות על האברכים, שלמרות משכורתם הדלה, מפרישים הם מעשרות בכל החומרות האפשריות ומפרישים כסף רב- יחסית לצדקה. אשריהם ואשרי חלקם!
קיזוז המעשרות ממשכורת הכולל
הגרח"פ שיינברג שליט"א מורה שראש כולל יכול להתנות עם האברכים שיקזז בהסכמתם מתוך מילגת הכולל את מעשר הכספים שלהם, עבור הכולל. אולם הגאון ר' אשר וויס שליט"א מפקפק בהיתר זה ומורה שניתן לעשות זאת רק כשלא מדובר בחובה, ואם האברך לא ייתן את המעשר לכולל-לא יקפיד עליו ראש הכולל (ס' הלכות מעשר כספים. ראו שם בהרחבה בביאור הדברים).
המשפחה והשכנים קודמים לכולם!
למי ניתן את כספי המעשרות?
קרובי משפחתנו קודמים בצרכיהם לכל מוסדות החסד האחרים, נקודה. כאשר בני משפחתנו, ההורים או האחים, הבנים והבנות, הגיסים ואפילו הקרובים הרחוקים יותר, זקוקים לכספי המעשרות שלנו, הם קודמים ליתר העניים, גם לעניים שמצבם דחוק יותר מקרובינו שלנו. לאחר הקדמת בני המשפחה והקרובים שלנו, צריך להקדים את שכנינו בבניין, אחריהם השכנים בבניין הסמוך, ברחוב וכן הלאה. הרבנים שלנו קודמים ליתר תלמידי החכמים, עניי עירנו קודמים לעניים אחרים ובני ישיבה הלומדים בעירנו קודמים לעניי העיר האחרים, שאינם לומדי תורה ובכלל, נתינת מעשרות לתלמידי חכמים ועמלי תורה עניים הינה המעלה הגבוהה ביותר במעשר כספים. כך אמרו כבר חז"ל וכך נכתב בכל ספרי הפוסקים. יתום קודם לאלמנה בסדרי הקדימה וישנם שכתבו שככל שליבו של העני והנזקק נשבר ונדכה יותר, כך קודם הוא לאחרים שאינם כה מדוכאים ועצובים.
חצי לבני המשפחה
מעיקר הדין וההלכה, ניתן להפריש את כל כספי המעשרות שלנו לקרובי משפחתנו, אך אין לעשות כן בקביעות, אלא אם כן קרוב משפחתנו אכן נצרך ביותר לכספי מעשרותינו, שאז ניתן לתת לו בקביעות את כל כספי המעשר שלנו. ובדרך כלל ראוי לחלק את המעשרות שלנו. חציו ניתן לקרובי משפחתנו הנזקקים ואת החצי השני ניתן ליתר צרכי מעשר הכספים. ישנה מצווה גדולה להעניק את כספי המעשרות שלנו במיוחד לבנים ולחתנים שלנו שלומדים תורה בקביעות לאחר נישואיהם, וגם להורינו, אם הם צריכים את הכסף לצרכי נישואי אחינו ואחיותינו וכדומה. ישנה מצווה גם להעדיף בחור ישיבה שחסר לו כסף לצרכיו הנורמליים. אך אם הישיבה או ההורים מספקים לו את צרכיו, הוא אינו עני ואין לתת לו כספי מעשר.
העני אשם?
ניתן לתת מעשר כספים גם לעניים האשמים במצבם הכלכלי הקשה (ספר הלכות מעשר כספים. ראו ב"מ ט, ב). ובשעתו שאלתי את מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א האם ניתן להפריש מעשרות לאברכים שכיכולים להשתכר מלימוד עם תלמידים בשיעורים פרטיים והם אינם עושים זאת, והוא השיב שאכן כן.
למה נפריש את כספי המעשר?- פירוט וגדר המצווה
כאשר התכוונו להפריש את המעשרות דווקא לעניים, אין לעשות בהם שום דבר מלבד תרומה לעניים (רמ"א יו"ד רמט, א). אך כאשר לא התכוונו לתת את כספי המעשרות דווקא לעניים, כתב הש"ך בשם הפוסקים שניתן לתת את כספי המעשר לכל צורך מצווה שאינו מחויב לעשותה ושאם לא היתה לו יכולת כספית- לא היה עושה אותה. וזוהי, בעצם, ההגדרה הכוללת לכל אפשרויות נתינת מעשר הכספים שלנו. עלינו להתנות במפורש שביכולתנו לחלק את כספי המעשרות שלנו כראות עינינו, וע"י כך נוכל להשתמש בכספי המעשרות לענייני ודברי מצווה שונים (שו"ת חתם סופר יו"ד רל"א וברכ"י רמ"ט ד'). ואמנם חשוב להדגיש שעיקר המעשרות נועדו לעניים, ולכן אין להשתמש לצרכי מצווה שונים בקביעות ממעשר הכספים (הגרש"ז אוירבך זצ"ל. וראו בחת"ס שם).
-דוגמאות? בבקשה!
לא נוכל לקנות מכספי מעשרות מצוות שאנו חייבים בהם, כמו ציצית ותפילין, מזוזה, נר חנוכה וקידוש, ארבע כוסות ומצה. אך נוכל לחתן חתן וכלה מכספנו, לתרום ל"קמחא דפסחא", לשלם להתקנת העירוב המקומי (כשלא מכריחים אותנו לעשות זאת כ'מס קהילה') או להוסיף כסף עבור אתרוג מאד מהודר, מעל סכום שווי אתרוג רגיל. ניתן לתת מכספי מעשר עבור בניית בית כנסת או לבניית מקווה, ובפרט אם בנייתם מתעכבת בגלל חוסר כסף. ואמנם, לא כל "עניין" אפשר לשלם מכספי מעשרות, ולכן כתבו הפוסקים שאי אפשר להוציא מכספי מעשר עבור נסיעה להשתטח על קברי צדיקים או בכדי לנסוע למקומות הקדושים בארץ ישראל. ההורים לא יכולים לקנות תפילין לבניהם מכספי מעשר, כי האב מחויב לקנות לו תפילין בכל מקרה. אך אם קונה לבנו תפילין מהודרות במיוחד, ומצבו הכלכלי דחוק, יכול הוא לחשב מכספי המעשר את תשלום רמת ההידור הגבוהה העולה על סכום זוג תפילין רגיל וכשר.
שכר לימוד בתלמוד תורה מכספי מעשר
רבים מהפוסקים כותבים שלא ניתן לשלם מכספי מעשרות לשכר הלימוד של בנינו היקרים שיחיו. כיוון שאנו מחויבים בכל מקרה לדאוג ללימודם, מדין "ושננתם לבניך". ומרן החזו"א זצ"ל הורה שסכום שכר הלימוד שהיה נותן בכל מקרה, גם ללא כספי המעשר, חייב לתת מכספו ולא מכסף מעשר, ולפי הוראה זו הורה מרן הסטייפלר זצ"ל, שאם התלמוד תורה פטר את האב מתשלום שכר הלימוד, יכול הוא לכל הדעות לשלם את השכ"ל מכספי המעשר, כי הוא תרומה ותמיכה ולא כשכר לימוד.
ואולם הוראת פוסקי זמנינו היא שמותר לשלוח את הילדים לחיידרים טובים ואיכותיים יותר מהממוצע, בהם משלמים שכ"ל גבוה יותר, ולשלם ממעות המעשר את הפרשי שכר הלימוד שבין החיידר האיכותי לחיידר רגיל וסטנדרטי. והסטייפלר זצ"ל הורה שאבא יכול לממן מורה פרטי לבנו מכספי מעשר, כאשר האברך שלומד עם הילד הוא בן תורה עני.
שכר לימוד בישיבות
ישנם גדולי עולם הסוברים שאת שכר הלימוד של בנינו הלומדים בישיבות ניתן להפריש מכספי מעשר, כיוון שמעיקר הדין אדם חייב ללמד את בניו רק תורה שבכתב ולא תורה שבעל פה, כפי שלומדים בישיבות. והגר"ש וואזנר מורה שמכיוון שסוף סוף ישנה מצווה ללמדם גם תורה שבעל פה, לכן רק אם מצבו הכספי דחוק יפריש את השכ"ל לישיבה מכספי מעשר. והגרי"י בלוי שליט"א (חבר בד"ץ "העדה החרדית" ובעל "פתחי חושן") מוסיף, שמכיוון שחלק מכספי השכ"ל מיועדים להוצאות מזון ולינה בפנימייה, לכן צריך האבא לערוך חשבונות כמה הוצאות אש"ל היה מוציא על בנו, אם הבן היה בבית, ורק את ההפרש ייתן מכספי מעשר.
הוצאות שכ"ל לבנות- בתי ספר וסמינרים
ה"מנחת יצחק" כותב, שמכיוון שהאב אינו חייב לדאוג שבנותיו ילמדו, לכן יכול הוא לשלם את הוצאות שכר הלימוד שלהן מכספי מעשר. אך הגר"מ שטרנבוך כותב שמוטל על האב לדאוג שבנותיו יתחנכו בדרך התורה ולהבין את ערך התורה ומצוותיה, והדרך הטובה ביותר לחנכם בכך הוא לשלחן לבתי ספר תורניים- איכותיים. ולכן קובע הוא שאם יש באפשרותנו לממן את שכ"ל שלהן מבלי להזדקק לכספי המעשרות, שנעשה זאת, אך אם אין לו אפשרות כלכלית אחרת, נשלם להן את דמי הלימוד מכספי מעשר. והגר"י קמינצקי זצ"ל והגר"י קנייבסקי זצ"ל הקלו יותר בדמי שכ"ל של סמינר, כי החינוך בגיל זה אינו נכלל ב"חוק חינוך חובה" של הרשויות וההורים יכולים להימנע מלימודים אלו. ולכן ניתן לסבסד את הלימודים בסמינר מכספי מעשר.
קניית מקומות בבית כנסת מכספי מעשר
ישנם פוסקי הלכה הסוברים שניתן לממן את מקומות הישיבה שלנו בבית הכנסת מכספי מעשר, ובפרט את תשלום 'הוראת הקבע' החודשית לבית הכנסת (שהוא סכום המשולם מלבד הסכום הראשוני על עצם קניית המקומות), וזאת בתנאי שהיינו יכולים להסתדר ולהתפלל בביהכנ"ס גם מבלי לרכוש מקום. וישנם הכותבים שאם המקום בביהכנ"ס שייך ממש לנו, ואנו יכולים להעבירו כראות רוחינו גם לאחרים- אזי אי אפשר לממן את קנייתו מכספי מעשר.
מעשרות לרכישת דירה ועריכת חתונה לילדינו
אי אפשר להפריש כסף ממעשר עבור הוצאות נישואי ילדינו היקרים, כאשר הילדים שלנו קטנים ועוד לא חושבים בכלל על נישואין. אך האב יכול לתרום את הכסף לגמ"ח ולהתנות עם בעל הגמ"ח שבבוא העת יתן לו הגמ"ח הלוואות גדולות, לפי סכומי התרומות שתרם לגמ"ח (כפי שעושים ב"גמ"ח המרכזי" המפורסם). אך כאשר ילדינו הגיעו לגיל שמדברים בו כבר על שידוכים (גילאי 17-18 לפי דעת הגרי"ש אלישיב, ואילו לדעת הגר"ש וואזנר- כבר מגילאי 11-12. מפני שמגילאים אלו מתחילים ההורים כבר "להיכנס ללחץ" ולכלכל את כספם בתבונה לקראת נישואי ילדיהם)- ניתן להפריש מכספי המעשרות שלנו בעבורם ולהניח אותם בתוכנית חסכון או בקופת גמ"ח בתור הפקדה, עד שנצטרך את הכסף בשעה טובה ומוצלחת.
ושהקב"ה יעזור לכולנו שנהיה עשירים במצוות, עשירים במעשים טובים ועשירים בממון.
לסיכום מצוות מעשר
הפרשת 'חומש'
מצוה מן המובחר להפריש לצדקה בכל שנה חמישית מרוחיו וזה נקרא חומש (חומש = 20% מרווחיו).
אסור לאדם לתרום יותר מחומש מנכסיו שמא על ידי התרומות ירד מנכסיו אלא אם כן הוא עשיר מופלג, וכן אדם שיש לו הכנסה קבועה עם משכורת גדולה יותר מצרכו וצרכי ביתו יכול לתרום את כל היתרה לצדקה, אף כשהיא יותר מחמישית המשכורת.
******************************************************************

עוד הלכות מעשר כספים
עוד על מצוות מעשר
מעשרוניה - התוכנה המתקדמת ביותר לניהול כספי מעשר
מקורות למאמר:
האבות נתנו מעשר כספים: רמב"ם וראב"ד וכס"מ מלכים ט, א. דרשת חז"ל על מעשר כספים: פסיקתא רבתי. תוספות תענית ט, א. ירושלמי פאה פ"א.הסוברים שמעשר כספים מהתורה: תוספות תענית ט, א בשם הספרי ומרדכי ב"ק פ"ז ס'י קצ"ב, אור זרוע ח"א הלכות צדקה, שו"ת תשב"ץ ח"א סי' קמ"ד בשם מדרש תנחומא ועוד רבים.הסוברים שהוא מדרבנן: מהרי"ל סי' נ"ד, ט"ז בדעת מרן הב"י, שו"ת נוב"י מהדו"ק חיו"ד ע"ג. הסוברים שהוא מנהג: ב"ח יו"ד של"א. גליוני הש"ס תענית ט' בשם מהר"ם בר"ב סימן ע"ד. שו"ת פני יהושע ח"א או"ח ב'. שו"ת חוות יאיר סי' רכ"ד. שו"ת שבות יעקב ח"ב יו"ד פ"ה. שו"ת שאילת יעב"ץ ח"א סי' ו'. ערוה"ש סי' רמט ועוד רבים. חיוב בזמן הזה מפני שאין מעשר תבואה: צדה לדרך מאמר א' כלל ד' פ"ד. של"ה חולין עניין משא ומתן באמונה. ועיין בשו"ת אגרות משה חיו"ד א' קמ"ג ושו"ת מנחת יצחק ח"ה סי' ל"ד. ברכות וסגולות בזכות נתינת צדקה: אור זרוע הלכות צדקה סי' י"ג. ספר חסידים סי' קמ"ד. טור יו"ד רמ"ז.וראו בדרך אמונה (מתנות עניים פ"י), שהגר"ח קניבסקי שליט"א מצטט בעניין ספרי חז"ל רבים, מהם ומיתר קדמונינו. סיפור החזו"א על אשה שהפילה עוברה: ספר מעשה אי"ש ח"א עמוד קמ"ד. הבטחת העושר ויתר פרטי העניין בדרך לעשירות: מנחת צבי ח"ג סימן א'. עי"ש בארוכה. הבטחת עושר בתרומה לעמלי תורה ועניים הגונים: שם. וראה שו"ת הרדב"ז ח"ג סימן תמ"א א' ורמ"א יו"ד רמ"ט בשם המהרי"ל. קיום ההבטחה תוך שנה: מנחת צבי שם ע"פ ירושלמי תחילת פאה ותוס' בכתובות נ' א'. שרק צדיקים וגדולים יתנו חומש: אורחות רבנו ח"א עמוד רצ"ד. דברי הגרשז"א על חומש: ספר מעשר כספים פ"ב בשם הר"ה קופרמן שיחי'. מעשרות ממתנות: שו"ת תשובות והנהגות ח"ג רפ"ב, ספר מעשר כספים פ"ג. כספי המעשרות לקרובינו עדיפים: רמב"ם ושו"ע, שו"ת חתם סופר ח"ה חו"מ קכ"ז וח"ב יו"ד סי' רל"א בשם ההפלאה. הקדמת השכנים: הגהות הגר"א יו"ד רנ"א ג' ודרך אמונה פ"ז אות ק, עי"ש. עניי העיר: רמב"ם ושו"ע. בני ישיבות בעיר: הגהות חת"ס יו"ד רמ"ט. יתום קודם לאלמנה: אורח משפט חו"מ ט"ו. חלוקת כספי המעשרות: פ"ת יו"ד רמ"ט ב'. חכמת אדם כלל קמ"ה. דרך אמונה מתנו"ע ז'. אהבת חסד ח"ב פי"ט. בן ישיבה: קהילות יעקב סוכה סי' כ"ט. מקומות בביהכנ"ס: ס' צדקה ומשפט בשם פוסקים. מעשר עבור נישואי הילדים: פסקי הגרש"ז אוירבך, הגר"ש וואזנר, הגרי"ש אליישיב, הגרח"פ שיינברג ועוד. שכר לימוד בניו מכספי מעשר: שו"ת באר שבע סי' מ"א. אליה רבה או"ח קנ"ו ב'. שו"ת טוטו"ד תליתאה ח"ב צ"ו. שבט הלוי ח"ה קל"ג. וראה אבהח"ס ח"ב פי"ט. ספר אורחות רבנו ח"א עמוד ש"א וספר הלכות מעשר כספים פט"ז. שכ"ל בנותיו: אמת ליעקב יו"ד רמ"ט ואורחות רבנו ח"ב עמוד ק"מ וראה שו"ת תשובות והנהגות ח"א תק"ס. פרטי וגדרי המצוה: ס' צדקה ומשפט, ס' הלכות מעשר כספים בשם גדולי ההוראה. פסקי הגרשז"א.

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ
לֹא־רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא־צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם־לִשְמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה׳