מנפלאות הבריאה | הארבה

להקות ענק שמופיעות משום מקום אוכלות ומחסלות כל דבר ירוק וצומח ונעלמות אחר כך כלעומת שבאו. נחיל ממוצע מכיל כ- 40 מיליארד פרטים, כלומר שבנחיל אחד יש יותר מפי 5 יותר חגבים ממספר בני האדם בעולם כולו. הנחיל פרוס על פי מאות קילומטרים ומחסל כ- 2000 טון צמחיה ביום. מופיע ונעלם.
אז על מה כל המהומה?
בספר שמות - פרשת בא קראנו על מכת הארבה שהגיע למצרים. בעולם מצויים מינים רבים של ארבה, אבל מעטים מהם, כמו ארבה המדבר והארבה הנודד, הם מזיקים ומסוכנים. הסכנה מתחילה כאשר מתחילה תופעה ביולוגית מיוחדת במינה בה מתחילים החגבים הבודדים ליצור להקות אדירות ולנדוד ממקום למקום תוך שהם מחסלים את כל הגידולים החקלאיים שהם פוגשים בדרכם.
במצבים רגילים חיים חגבים אלה כבודדים ואפילו נמנעים ממגע עם בני מינם, עפים בלילה למרחקים קצרים בלבד ומתרבים אחת לשנה.
התרבות הארבה
נקבת הארבה מחדירה את קצה בטנה לתוך קרקע לחה ומטילה בה כמאה ביצים. כדי להגן על הביצים היא מפרישה עליהן קצף שנעשה קשיח ובלתי חדיר לאחר התקרשותו. מהביצים בוקעים זחלים חסרי-כנפיים, הקרויים ילק. הם זוללים כל עלה ירוק שנקרה בדרכם במשך שבועיים. בתום תקופה זו מתחילה התנשלות הזחל בשלבים כשבשלב האחרון מופיע חגב בוגר בעל כנפיים. (תהליך התפתחות זה נקראגלגול חסר(.
אך לפעמים, מסיבה שאיננה ברורה, אחת לכמה שנים מתחילה התרבות מואצת של החגבים ומופיעים כמה מחזורי הטלה בשנה ואף מספר הביצים בכל הטלה גדל. יתכן שתנאים טובים למחיה ושפע של מזון הם הגורמים לשינוי בהתנהגות החגבים. בעקבות ריבוי החגבים נוצרת צפיפות אוכלוסיה ההולכת וגדלה עד שברגע מסוים דווקא החגבים חובבי הבדידות מתחילים להתלהק (להיאסף ללהקה) ללהקות ענקיות המכסות שטחים עצומים של אלפי קמ"ר.

דבר מעניין נוסף קורה, בתהליך הרבייה המואץ, החגבים משילים את כיסוי גופם ומפתחים כסות גוף השונה בצבעיה מצבעי החגב הבודד גם גודלו של החגב משתנה וכנפי התעופה שלו גדלות עד כדי כך שלפעמים קשה לחוקרים לזהות שמדובר בחגב ממין מסוים שעבר שינוי (השינוי בגודל הכנפיים ובשרירי התעופה נועד להתאים את הארבה לנדידה ותעופה ארוכה). בשלב זה מושפע מאד החגב הבודד מהתנהגות חברי הלהקה.
כשהתנאים מתאימים מתרוממת להקת החגבים שבשלב זה מכונה ארבה ומתחילה בנדידה.            
מעופף למרחקים עצומים
הארבה הוא בעל חיים שמתקשה לעוף למרחקים גדולים, והוא נאלץ לנצל את זרמי הרוח כדי להגיע למקור מחיה. הארבה חייב לשמור על טיסה חסכונית ביותר.
צבעם הכהה של החגבים מאפשר להם לקלוט בקלות את קרינת השמש ולספק להם אנרגיה בזמן התעופה. הארבה מסוגלים לחצות מרחקים עצומים, בשנת 1989 חצתה להקת ארבה את האוקיינוס האטלנטי למרחק 5000 ק"מ. בזמן התעופה מנצל הארבה את מלאי השומן שבגופו, ובזמן שהוא חונה על פני הקרקע הוא מכסה שטחים עצומים ומחסל כל צמח שהוא נתקל בו, מלבד תמר וזית. להקות גדולות של ארבה עוברות לעתים מעל אזורים צחיחים ואפילו ימים, ונחיתה באזורים אלו פירושה עבורם מוות.

החוקרים גילו כי הארבה ניחן ביכולת מיוחדת להבחין בעוצמת הרוח ובכיוונה. על ראשו של הארבה מצויה קבוצת שערות רגישות לזרמי אוויר, ובעת המעוף, האוויר העובר על פני הארבה מכופף את משושיו כלפי חוץ ובתגובה מחליש הארבה את עוצמת חבטות הכנפיים שלו. כאשר הרוח נעשית חלשה, הוא מגביר את החבטות. כך הוא יודע לשמור על האנרגיה שלו. הארבה, אגב, יודע גם לקפל את כנפיו ומשושיו בהתאם לזרימת האוויר, והוא מגלה התמצאות מפליאה בחוקי האווירודינמיקה.














להקות ענק של ארבה שמופיעות משום מקום אוכלות ומחסלות כל דבר ירוק וצומח ונעלמות אחר כך כלעומת שבאו. נחיל ממוצע מכיל כ- 40 מיליארד פרטים, כלומר שבנחיל אחד יש יותר מפי 5 יותר חגבים ממספר בני האדם בעולם כולו. הנחיל פרוס על פי מאות קילומטרים ומחסל כ- 2000 טון צמחיה ביום. מופיע ונעלם.
הארבה הנודד נחשב לאחר ממזיקי החקלאות הקשים ביותר ולאזורים שנפגעו מארבה לוקח שנים רבות להתאושש. 
מכת הארבה
מכאן ניתן להבין את נזקיה של מכת הארבה - המכה השמינית מעשר מכות מצרים (שמות י, יב- יט).
יב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: "נְטֵה יָדְךָ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם בָּאַרְבֶּה וְיַעַל עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם, וְיֹאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ אֵת כָּל אֲשֶׁר הִשְׁאִיר הַבָּרָד 
". יג וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיהוָה נִהַג רוּחַ קָדִים בָּאָרֶץ, כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלָּיְלָה, הַבֹּקֶר הָיָה וְרוּחַ הַקָּדִים נָשָׂא אֶת הָאַרְבֶּה. 
יד וַיַּעַל הָאַרְבֶּה עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיָּנַח בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם, כָּבֵד מְאֹד, לְפָנָיו לֹא הָיָה כֵן אַרְבֶּה כָּמֹהוּ וְאַחֲרָיו לֹא יִהְיֶה כֵּן. 
טו וַיְכַס אֶת עֵין כָּל הָאָרֶץ וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ, וַיֹּאכַל אֶת כָּל עֵשֶׂב הָאָרֶץ וְאֵת כָּל פְּרִי הָעֵץ אֲשֶׁר הוֹתִיר הַבָּרָד, וְלֹא נוֹתַר כָּל יֶרֶק בָּעֵץ וּבְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם...
יט וַיַּהֲפֹךְ יְהוָה רוּחַ יָם חָזָק מְאֹד וַיִּשָּׂא אֶת הָאַרְבֶּה וַיִּתְקָעֵהוּ יָמָּה סּוּף, לֹא נִשְׁאַר אַרְבֶּה אֶחָד בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם. 
"מלך אין לארבה, ויצא חצץ כלו"
"ארבעה הם קטני ארץ, והמה חכמים מחכמים. 
הנמלים עם לא עז, ויכינו בקיץ לחמם. שפנים עם לא עצום, וישימו בסלע ביתם. 
מלך אין לארבה, ויצא חצץ כלו. שממית בידים תתפש, והיא בהיכלי מלך" (משלי ל, כד-כח).
שלמה המלך בחכמתו כתב בספר משלי שהארבה נחשב אחד מארבע החיות הארץ הקטנות שחכמתם מרובה. והארבה יצורים קטנים ללא הנהגה ושלטון חכמתם עומדת להם להתארגן בדמות צבא ערוך, אדיר-כוחוהארבה יוצא חוצץ (ערוך), היינו ערוך גדודים גדודים עצומים "כעם עצום ערוך מלחמה" (יואל ב, ה).
כיצד נלחמים בארבה ?
בעבר נהגו להכות בפחים ובכך לנסות ולהבריח את הארבה. כיום די ברור שקשה להתמודד עם להקת ארבה הנוחתת על שטחי צמחיה והדרך היעילה להתמודד עם מכת הארבה היא ריסוס הזחלים עוד לפני שהם הופכים לבוגרים מעופפים. לשם כך הוקמו מרכזים בינלאומיים העוקבים אחר נדידת הארבה, מרעילים זחלים ובכך מקטינים את הנזק הנגרם. שיטה חדשנית נוספת היא שימוש בהדברה ביולוגית: מגדלים תרביות של חיידקים המזיקים לארבה ומשתדלים להדביק בהם את הארבה ולגרום למגיפות באוכלוסייתו.
ומה יהיה אתנו ?                                                                                                                      הארבה פולש לישראל בדרכו מאפריקה פעם בכל שתיים עשר-עשרה שנה בממוצע. ולמעשה מגיע לכל חלקי העולם מלבד לארצות הקרות. בישראל מקווים מאד שרוחות מזרחיות הנושבות באגן הים התיכון ימנעו מנחיל הארבה להגיע לביקור "נימוסין" בארצנו
למרות שמשרד החקלאות ערוך לקראת הגעתם בכל זאת אם אכן זה יקרה בעתיד, אנחנו נהיה בצרות !!!!
על כל מפגש עם ארבה, או חגב גדול החשוד כארבה יש להודיע לחדר המצב של השירות להגנת הצומח 
במספר הטלפון:03-9681500 

יוסל'ה קמצן קדוש | סיפור יהודי עתיק !!

~*~ יוסל'ה קמצן קדוש ~*~ סיפור חזק ומצמרר ביותר - חובה לקרוא!
ומעשה בעיר קראקוב שרוב תושביה היו עניים מרודים, והפרנסה בה הייתה קשה מאוד. התגורר שם אדם עשיר, וכולם קראו לו יוסל'ה הקמצן, כיוון שכל מי שהיה הולך לבקש ממנו צדקה - היה יוסל'ה מגרשו בביזיון ואומר לו 'תסתלק מכאן, אתה לא יודע שאני לא תורם דבר?'
כשהיה מגיע לבית הכנסת אף אחד לא היה אומר לו שלום, וגם בשבת כשכולם בירכו איש את רעהו בברכת "שבת שלום" ולחצו ידיים - אף אחד לא לחץ את ידו של יוסל'ה, מתוך רצון להראות לו כמה הם לא אוהבים אותו. גם בלכתו ברחוב הילדים היו לועגים לו על קמצנותו הרבה.
 יוסל'ה קמצן קדוש - סיפור יהודי עתיק !!
הגיע היום ויוסל'ה קרב אל יומו. הגיעו אליו חברה קדישא ואמרו לו 'יוסל'ה, אתה לא עזרת לנו בימי חייך. לפחות עכשיו, כשאתה על סף מוות, תעזור לקהילה בסכום נכבד של עשרת אלפים רובל (סכום גדול באותם ימים), ונערוך לך קבורה כראוי. שהרי את כספך לא תיקח איתך לבית הקברות. ואם לא תיתן את הסכום הזה - אנחנו מבטיחים לך שלא נקבור אותך'. ענה להם יוסל'ה 'אני לא צריך את הטובות שלכם. כל חיי הסתדרתי לבד, וגם עכשיו אסתדר לבד. סכום גדול כזה לא בא בחשבון'.
אנשי חברה קדישא עזבו את המקום כשהם המומים, וזמן קצר לאחר מכן יוסל'ה הלך לעולמו. אנשי החברה קדישא קיימו את הבטחתם ולא קברו אותו, אלא שלאחר שלושה ימים בא אחד השכנים, לקח את גופתו וקבר אותה באמצע הלילה.
והנה מגיע יום חמישי בצהריים. ניגש אחד העניים אל רב הקהילה, והתחנן לעזרה כספית לקראת שבת קודש. הרב טרם הספיק לבדוק עבורו האם יש כסף בקופת הקהילה, ומגיע עני שני כשבפיו אותה בקשה. אחריהם מגיע שלישי וכן הלאה, וכמעט כל העיר מבקשים סיוע לקראת שבת קודש.
אמר להם הרב: 'אני לא מבין. אני משמש בתפקיד רב הקהילה מזה עשרים שנה, ואף פעם לא בא עני אחד לבקש ממני סיוע לשבת. פתאום כולם באים?'. שאל הרב איך במשך עשרים השנים האחרונות היה להם כסף לשבת, וכולם כאחד השיבו שמדי בוקר מצאו מעטפה עם כסף מתחת לדלת [עד אותו יום]. זה מצא עשרה רובל, זה מצא שנים-עשר וכן הלאה. הציע הרב שיבדקו מי מהקהילה נפטר באותו שבוע, ועל ידי כך יבינו את העניין.
אחרי דין ודברים התברר לכולם שיוסל'ה "הקמצן" שכולם בזו לו, לא בירכו אותו לשלום, לעגו לו ואף לא רצו לקברו, הוא זה שפרנס את משפחותיהם זה למעלה מעשרים שנה, ואף ידע בדיוק כמה היו צריכים, והביא להם סכומים מדויקים. הכריז הרב על יום ראשון כיום צום ותפילה בבית הכנסת, על מנת לבקש סליחה גדולה מיוסל'ה על הצער שהם גרמו לו.
ביום ראשון הגיעו לבית הכנסת כל תושבי העיר, מקצה ועד קצה, והתפללו לבורא עולם. בסוף היום פתח הרב את ההיכל, וביקש בשם כל תושבי העיר סליחה ומחילה מיוסל'ה, ואמר לכולם שעדיין אין הוא יודע אם יוסל'ה סלח. פתאום נפל כמתעלף.
והנה נגלה אליו יוסל'ה בחלום ואמר לרב: 'על מה ולמה באים כולם לבקש מחילה? אין להם על מה לבקש. אני הוא שבחרתי בדרך הזו, על מנת שלא יוודע הדבר לאיש. וה' הצליח דרכי. ואם אתה בכל זאת רוצה להרגיעם, תגיד להם שאני מוחל להם מחילה גמורה, וכי מעולם לא כעסתי עליהם'.
שאל אותו הרב: 'אבל איך הסתדרת כמה ימים ללא קבורה?'. 'הכל היה בסדר', ענה יוסל'ה, 'הגיעו אליי האבות הקדושים עם משה רבינו, אהרן הכהן, יוסף הצדיק, דוד המלך ואליהו הנביא, וכולם ליוו אותי עד מקומי בגן עדן. ומה אומר לך, אני ממש בגן עדן, אבל חסרות לי כאן רק דלתות שבורות שאוכל לתת תחתיהן מעטפות עם כסף....'
ומאז קראו לו יוסל'ה קמצן קדוש, וכך כתבו גם על קברו.

יוונים | רבי שלמה קרליבך ♫

יוונים - Yevanim
מילים מתוך השיר: מעוז צור
לחן וביצוע: רבי שלמה קרליבך Rabbi shlomo Carlebach 

יוונים נקבצו עלי

אזי בימי חשמנים

ופרצו חומות מגדלי

וטמאו כל השמנים
ומנותר קנקנים
נעשה נס לשושנים
בני בינה, ימי שמונה

קיצור הלכות חנוכה

קיצור הלכות חנוכה | הרב רונן נויבירט
הדלקת הנרות
מצווה מן המובחר להדליק בשמן זית הואיל והנס נעשה בשמן זית.
למרות שמצוות הדלקת הנרות הינה "חובת גברא" בכל מקום בו האדם נמצא, יש עניין חשוב להדליק נרות דוקא בביתו, ועל כן על כל אדם להשתדל ולהדליק בביתו וע"י כך לפרסם את ביתו, כיוון שפרסום הנס הינו פרסום של נצחון הבית היהודי - "מה טובו אהליך יעקב".

בהדלקת הנרות יש פרסומי ניסא גם כלפי העולם וגם כלפי הבית. הפרסום כלפי חוץ עומד בעדיפות ע"פ הפרסום כלפי פנים, וע"פ זה יקבעו גם סדרי העדיפות ההלכתיים. 
אם לא ניתן לפרסם את הנס מסיבה מסוימת כלפי העולם, יוצא ידי חובה בפרסום הנס כלפי בני ביתו בלבד.
אם פרסום הנס כלפי חוץ לא מאפשר פרסום נס כלפי הבית, עדיף שיפרסם את הנס כלפי פנים, כגון: במקרה ובו עומדות לפני אדם, הגר בבית משותף, שתי אפשרויות - להדליק בתוך ביתו ללא פרסום כלפי חוץ או להדליק מחוץ לביתו במקום שאינו ניכר כפתח ביתו, ידליק בתוך ביתו.
הדלקה עושה מצווה, ולכן יש להקפיד שבעת ההדלקה הנרות יהיו במקום בו רוצים שהם ידלקו.
כבתה אין זקוק לה, ולכן אם כבה הנר לפני שנגמר זמן החיוב אין חיוב להדליקו שנית. מכל מקום, כתבו הפוסקים שראוי לחזור ולהדליקו (ללא ברכה) אם כבה קודם הזמן.
יש לברך את כל ברכות ההדלקה לפני הדלקת הנר הראשון. אחרי הדלקת הנר הראשון ניתן להתחיל באמירת "הנרות הללו", ויש הנוהגים לאומרו רק אחרי הדלקת כל הנרות
.
 

מי שהניח שמן רב בנר רשאי לכבותו לאחר שדלק זמן החיוב.
קטן מגיל 6-5 צריכים לחנכו להדלקת הנרות.

מי שאינו עתיד להדליק בברכה כיוון שמוציאים אותו ידי חובתו (ויפורטו המקרים להלן) - ראוי שיהדר להדליק בברכה בבית הכנסת.
מי שנאלץ להדליק שלא בביתו וחוזר לביתו בשעה מאוחרת - יש לו להדר ולהדליק בביתו ללא ברכה.
נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בחצי שעה הראשונה בה דולקים הנרות.
מנהג הספרדים: להקדים ההבדלה במוצאי שבת להדלקת נר חנוכה. 
מנהג האשכנזים: יש המקדימים נר חנוכה להבדלה ויש המקדימים הבדלה לנר חנוכה, וכל אחד יעשה כמנהגו.   
למי שאין לו מנהג ברור, יקדים נר חנוכה להבדלה.
הדלקת נרות לנשים.
לשיטת הספרדים : אינו רשאי לכוון ולא יכול להדליק בברכה
אומרת הגמרא : "אשה ודאי מדליקה, דאמר רבי יהושע בן לוי: נשים חייבות בנר חנוכה, שאף הן היו באותו הנס".
נהגו במקומות רבים שהאשה יוצאת ידי חובה בהדלקת בעלה, וניתנו לדבר טעמים שונים (אשתו כגופו ועוד).
מן הראוי, להחזיר עטרה ליושנה ולהדר כפשט משמעות הגמ' שהדלקת המהדרין מן המהדרין של כל אחד מבני הבית כוללת גם את הנשים והבנות, וכן אמר הגר"מ פיינשטיין שבאירופה נהגו הנשים להדליק (ואעפ"כ לא כפה את מנהגיו על אשתו) וכן הורה הגרי"ד סולוביצ'יק זצ"ל.
אם הבעל אינו חוזר לביתו באותו הלילה, תדליק עבורו אשתו בשעת ההדלקה ותוציא אותו ידי חובה. בנוסף לכך טוב שידליק גם בעלה ללא ברכה, וישמע ברכות ממישהו אחר.
אם הבעל עתיד לחזור מאוחר לביתו (וכפי שיפורט בהמשך) תדליק אשתו עבורו בזמן והוא ידליק לכשיגיע, בלא ברכה.
בעל שאינו רוצה לצאת בהדלקת אשתו :
לשיטת האשכנזים : יכול לכוון קודם שעת ההדלקה שלא לצאת, וידליק בברכה.
מקום ההדלקה
לכתחילה, מצווה להניח את החנוכיה בגובה 3-10 טפחים (24-80 ס"מ) שזהו הגובה האופטימלי ע"פ חז"ל לפרסום הנס. בדיעבד, אם הניחו עד גובה 20 אמה (9.6 מטר) יצא.
אף במקרה בו אדן החלון גבוה יותר מ-80 ס"מ מהקרקע, מוטב להניח החנוכיה שם , כדי שיהיה פרסומי ניסא כלפי חוץ בראש ובראשונה.
אם חלונו גבוה יותר מ20 אמה אך יש בתים וחלונות כנגדו בגובה יחסי של פחות מ-20 אמה - מוטב שידליק שם בברכה, כיוון שיש פרסום הנס כלפי העולם בכך, ולכל הפחות יש פרסום הנס כלפי בני ביתו.
זמן ההדלקה
יש להדר ולשוב מהעבודה בשעה מוקדמת על מנת להדליק נרות בזמן הראוי.
זמן ההדלקה מתחלק לחמישה חלקים, ע"פ סדרי העדיפות הבאים:
1) שקיעת החמה/מיד בצאת הכוכבים
2) עד "שתכלה רגל מן השוק"
3) פלג המנחה עד שקיעת החמה/צאת הכוכבים
4) לאחר "שכלתה רגל" וכל עוד בני הבית ערים
5) לאחר שבני הבית ישנים ועד עלות השחר

1) שקיעת החמה/מיד בצאת הכוכבים :
הזמן המוכשר ביותר להדלקה לחלק מהשיטות הינו בשקיעת החמה (כשיטת הרמב"ם) ולחלק מהשיטות (טור,שו"ע) הינו מיד בצאת הכוכבים. זהו זמן השיא לפרסומי ניסא .
מי שאין לו מנהג קבוע, נראה לענ"ד שמוטב לו להדליק מיד בצאת הכוכבים. אמנם, אם יש לו מנין ערבית קבוע בצאת הכוכבים, יקדים את הדלקת הנרות לפני תפילת ערבית.
2) עד "שתכלה רגל מן השוק" :
"שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק שהוא כמו חצי שעה שאז העם עוברים ושבים ואיכא פרסומי ניסא" (שו"ע תרע"ב ב').
בזמן זה עדיין מתקיים פרסום הנס כלפי חוץ.
כיום, כאשר יש חשמל ברחובות ואנשים שבים לביתם בשעה מאוחרת יותר, כתבו רבים מפוסקי דורנו שזמן זה ארוך יותר מחצי שעה : 21:00-22:00 כתלות בסוג מקום ההדלקה ותנועת בני האדם שבו (יישוב/עיר, רחוב צדדי/רחוב ראשי). יתכן וברחובות ראשיים/ מרכזי מסחר בהם ישנה תנועה ערה , ניתן להגדיר את הזמן אפילו עד 24:00 . נראה שיש למדוד זמן זה ע"פ תנועת הולכי רגל ולא ע"פ תנועת הרכבים ש"עינם אינה שולטת" בנרות הדולקים בבתים.
3) פלג המנחה עד שקיעת החמה :
פלג המנחה הינו שעה ורבע זמניות לפני צאת הכוכבים .
התנאי להדלקה בשעה זו הוא שתהיה כמות שמן מספקת, כך שידלקו הנרות לפחות למשך חצי שעה לאחר צאת הכוכבים.
זמן זה נמצא בעדיפות נמוכה יותר , מאחר ופרסום הנס בשעת ההדלקה הינו קטן יותר שאין הנרות ניכרים דיים באור היום. אעפ"כ, אם מדליק בשעה זו - מברך.
יש יתרון בזמן זה על פני הזמנים הבאים, מאחר ופרסום הנס שיהיה לאחר צאת הכוכבים, יהיה פרסום נס כלפי חוץ. אמנם, אם אין פרסום נס כלפי חוץ (כגון: במקרה ובו אין חלון הפונה לרה"ר בגובה של פחות מ20 אמה) או לחילופין אם אין פרסום נס כלפי פנים (כגון : במצב ובו בני הבית עוזבים לפני צאת הכוכבים) אזי העדיפות קטנה כפי שיפורט לקמן.
4) לאחר "שכלתה רגל" וכל עוד בני הבית ערים:
בשעה זו יש פרסום נס רק כלפי בני ביתו, ואעפ"כ ניתן להדליק בברכה כ"ע לפחות שניים מבני הבית ערים.
אם בני הבית אינם ערים, מן הראוי להקיץ שניים מהם ולהדליק בברכה.

5) לאחר שבני הבית ישנים ועד עלות השחר :
מדליק עד עלות השחר ללא ברכה, והרוצה לברך יש לו על מי לסמוך.
הדלקת נרות למתארח
אורח חייב להדליק בברכה בנרותיו שלו או להשתתף בעלות הנרות והשמן עם בעל הבית (ורשאי בעל הבית להקנות לו במתנה).

הגדרה: דיני אורח חלים רק על מי שמתקיימים בו התנאים הבאים :
אינו משלם לבעל הבית.
בעל הבית נמצא בבית.
לא מדליקים עבורו בביתו ולא עתיד לחזור לביתו בזמן ההדלקה.

לפיכך, אדם השוהה בבית הוריו והם אינם נמצאים, או אדם השוהה בבית מלון - אינו נכלל בדין זה ומחויב להדליק כאילו זה ביתו, ואפילו אשתו מדליקה עליו בביתו - אינו נפטר בכך.
לשיטת הספרדים : ידליק בפתח חדרו (או בחלון) הפונה לרה"ר.
לשיטת האשכנזים : ידליק במקום בו אוכל.
אם ישנו מקום מובהק בו יש פרסום נס גדול יותר (כגון: חדר אוכל במלון) - עדיף שידליק שם בכל מקרה.
אם אשתו מדלקת עליו - פטור מהדלקה, אך מוטב שידליק בלא ברכה או שישתתף על בעה"ב בהוצאות.
בני ישיבה ותלמידות מדרשה אינם יוצאים יד"ח בכך שהדליקו עליהם בביתם כיוון שהטעם בבעל ואשתו הוא שאשתו כגופו. על כן צריכים להדליק בישיבה, ומדליקים בחדריהם.
שבת חנוכה
מנחה בערב שבת - לכתחילה, נכון להתפלל תפילת מנחה בערב שבת לפני הדלקת נרות חנוכה. שני טעמים בדבר :
א. בערב שבת, הדלקת נר חנוכה נעשית קודם הלילה בפלג המנחה, שסומכין על השיטה שפלג המנחה מחשב כלילה, וא"כ כאשר מתפלל מנחה לאחר הדלקת נ"ח, משמע שמחשיב את פלג המנחה ליום והוי תרתי דסתרי  . ע"פ טעם זה, יש הפוסקים שעדיף אף להתפלל ביחידות לפני הדלקת נר חנוכה, ולאחר הדלקת ללכת לביהכנ"ס לשמוע קדיש וקדושה.
ב. תפילת מנחה היא כנגד תמיד של בית ערביים, ונר חנוכה כנגד הדלקת המנורה, שהיתה בביהמ"ק לאחר הקרבת קרבן התמיד .  
הדלקת נרות בבית הכנסת ובמסיבות
נהג להדליק בבית הכנסת בברכה משום פרסום הנס לרבים , משום אלו שאין להם בתים ומשום אלו שאינם יודעים לברך. יש המצריכים דוקא עשרה שיהיו בבית הכנסת בהדלקת או לכה"פ לאחר שידלקו כל הנרות, אמנם המשנ"ב מיקל בכך גם בפחות מעשרה.
לכאורה, טעם פרסום הנס לרבים שייך גם במסיבה וראוי להחמיר ולהדליק בלי ברכה שספק ברכות להקל. אמנם, הרוצה לברך - יש לו על מי לסמוך ואין מוחין בידו ובפרט אם יש שם אנשים שאינם מדליקים נרות בביתם.
אם המסיבה מתקיימת בבית הכנסת או לחילופין,מסיבה אשר יש בה מנין של תפילת ערבית- יש מקום לברך.

אין יוצאים יד"ח בהדלקה זו, ולכן גם המברך חייב לשוב ולברך בביתו את כל הברכות, למעט ברכת שהחיינו ביום הראשון, אלא אם כן מוציא בה את בני ביתו.
בערב שבת, ידליקו נרות בבית הכנסת לפני תפילת מנחה.
במוצאי השבת, מדליקים נרות בבית הכנסת לפני ההבדלה על היין (וכמובן לאחר שאמר "אתה חוננתנו").
אבלים תוך י"ב חודש רשאים להדליק נרות בבית הכנסת מלבד ביום הראשון בו מברכין שהחיינו.
מנהגי חנוכה
סעודות חנוכה: אין מצוות סעודה בחנוכה כפי שיש בפורים. אעפ"כ יש ענין לקיים סעודות מצווה עם זמירות ודברי תורה מכיוון שבאותן הימים הייתה חנוכת המזבח.
יש הנוהגים לאכול גבינה בחנוכה לפי שהנס נעשה בחלב שהאכילה יהודית את האויב.
נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בחצי השעה הראשונה לאחר הדלקת הנרות. במלאכה לצורך חנוכה, כגון: טיגון סופגניות ולביבות, יש מקום להקל.
יש מקום ללבוש בגדים חגיגיים יותר על מנת להראות סימן לחשיבות החג.
באדיבות ישיבת ההסדר פתח תקוה
הסיפור של חנוכה

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ
לֹא־רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא־צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם־לִשְמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה׳