שלשה טיפים לחיים מאושרים | הרב יגאל כהן HD

הרצאה חשובה במיוחד של הרב יגאל כהן עם שלושה טיפים נפלאים שעשויים להביא אותנו לחיים טובים, שמחים ומאושרים.

לקראת שבת - פרשת ראה

פרשת ראה: מחסד רק מרוויחים
הרב שלמה אבינר
בסוף פרשת ראה יש את מצוות הצדקה. זה לא קל לקיימו כנאמר "נתן תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו" (טו י). הנחמה: בגלל זה "יברכך ד' אלוקיך". כי אדם אוהב את עצמו אוהב את כספו. קשה לאדם לתת משלו.
אבל זו עבודת האדם לחלץ מעצמו. אומרים אם הקב"ה היה רוצה היה יכול לברוא עולם בלי עניים. אבל הוא רצה דווקא שיהיו עניים ויהיה סדר שאדם יתן מטוב לבו. זו עבודה נפשית גדולה.
Image result for ‫מעשר‬‎
כידוע עניי עירך קודמים, ומשפחתך קודמים כנאמר: "ומבשרך לא תתעלם" (ישעיה נח ז). הכי קרוב כמובן זה בין איש לאשתו שהם אחד כנאמר "והיו לבשר אחד" (בראשית ב כד). ולאו דווקא צדקה של כסף אלא של כל עזרה, כל חסד בכל דבר.  בשם האריז"ל מובא כי "ואהבת לרעך כמוך" הראשון זה בין איש לאשתו. ואמרו הפוסקים שזה מובן בגלל הכלל של "עניי עירך קודמים". לתת כל מה שאפשר לשני . גם אם זה קשה "לא ירע לבבך בתתך לו". אתה לא מפסיד. אתה מרוויח כי אתה נותן ובגלל זה יברך ד' אלוקיך.
פרשת ראה מפי הרב משה עבדלחק 
[עריכה: יוסף אברמסון]

צניעות זו מלכות !!

כוחה של צניעותהרב יוסף מוגרבי
מעשה שהתכנסו נגידי העיר לצורך איסוף תרומות לבניין בית חולים. כל עשיר תרם את חלקו, זה תרם חמש מיטות והלה תרם עשר מיטות וכן הלאה.
לפתע קם אחד הגבירים והכריז "אני תורם חמישים מיטות".  אסיפה זו התקיימה בבית המדרש והנה אותו עשיר אשר תרם חמישים מיטות שם לב לחבורת אנשים היושבים ועוסקים בתורה, פנה הגביר לאחד מהם ושאל בזלזול: "ואתה, מה אתה תורם עבור בית החולים?..." כששמע זאת מרן החפץ חיים אשר היה נוכח באותו מעמד כאב מאד את זלזול העשיר בלימוד התורה ואמר לו "דע לך, בלימוד התורה שלו הוא תורם שלא יצטרכו חמישים מיטות...!".
ואכן, ידוע ומוסכם כי גודל מעלת לימוד התורה עצום ובכוחו לבטל גזרות קשות מעם ישראל.
במקביל, לנו הנשים יש את אותו הכוח בצניעות שלנו כמו שאת כוח לימוד התורה קיבלו הגברים לנו ניתן כוח הצניעות.

על מה שאמר השל"ה הקדוש שבזכות שבני ישראל לומדים ויגעים בתורה - מהזיעה של העמל מכין הקב"ה להם טל תחיה לעולם הבא, כך אומר הרב גלינסקי שליט"א שהנשים מכינות את טל התחיה שלהן מהזיעה הנוטפת מבגדי הצניעות.
כמו כן, בדומה ללימוד התורה שמהווה "תרופה" כנגד היצר-לגברים, כך הצניעות משמשת "תרופה" בפני היצר הרע-לנשים.
לא סתם כתוב ש"בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים ובזכות נשים צדקניות עתידין ישראל להיגאל" - אומנם המאמר הנ"ל של חז"ל נראה לנו כמחמאה ואכן כן, לנשים הממלאות את תפקידן במלואו אכן זאת מחמאה, אך יש לנו, בנות ישראל, להבין דבר פשוט: מאחר וחכמים תלו את הגאולה של עם ישראל כשיצאו ממצרים בזכות נשים צדקניות, ובזה גם אמרו לנו שכשם שהיה בכוחן שתהיה הגאולה בזכותן כך יש בכוחן להביא את הגאולה עכשיו. הרי שבזה מוטלת עלינו האחריות ובידינו תלוי סיום הגלות הארוכה ובידינו תלויה הגאולה המיוחלת שלה עם ישראל מצפים מעל 2000 שנה.
כאשר בת ישראל מקפידה על גדרי הצניעות והקדושה הרי שבזה היא נותנת קץ וסוף לגלותם של ישראל, ואם כן, מפתחות הגאולה נתונות בידינו.
בדורות הקודמים,כולם ידעו - אם יש צרות וגזרות על עם ישראל – תחילה יש לבדוק את הצניעות. כי הצניעות היא זאת שקובעת את נוכחות השכינה איתנו - "וראה בך ערוות דבר ושב מאחריך" - כשיש חוסר צניעות - הקב"ה עוזב אותנו וכל שמירתן של ישראל תלויה כשיש השראת שכינה ואין לנו שומר גדול כמו בזמן שהשכינה מסוככת עלינו כאמא על בניה ומצילה מפני הפורענויות. וכמו כן כתוב "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי" - רש"י פירש - אם אתם מובדלים מן העמים - אתם לי, אבל אם אתם כמוהם - אתם של הגויים. וידוע שההבדל הגדול שבולט בן ישראל לאומות העולם זה הצניעות.
אחרי מאה ועשרים יבואו לאישה ויגידו לה "את, הרגת ככה וככה אנשים. ואת, גרמת לתאונת דרכים ביום פלוני. ואת, גרמת לכך ולכך ולכך" ואז, תבוא האישה לפני רבונו של עולם ותגיד "אני??? שכל חיי לא פגעתי באיש, אלי מייחסים את העברות האלו?"... ואז יבואו ויראו לה שביום פלוני בשעה פלונית הלכה ברחוב והחטיאה את בחורי ישראל, וביום אלמוני דיברה בחוסר צניעות וכד', וכך יזכירו לה כל חטאיה בקדושה וצניעות שבעוונות אלו היא גרמה לאסונות רבים ועל כן תיתן כעת את הדין.
אם כן, עלינו בנות ישראל להבין שכששומעות אנו על אסונות בעם ישראל - חיילים שנספו ונהרגו ע"י מחבלים, תאונות דרכים, עניות, יתומים ואלמנות ועוד כהנה וכהנה רח"ל תכף ומיד על כל בת ישראל כשרה לבדוק את עצמה אם יש לה חלק בפורענות הזאת , אם חטאה או החטיאה, שהרי נאמר "חרב נוקמת נקם ברית" ואמרו רז"ל:
אין אנדרלמוסיה ופורענות באה לעולם אלא כשיש תערובת אנשים ונשים כלומר, פירצה בגדרי הצניעות.
יש לנו עוד לראות כמה חביבה וחשובה שמירת הקדושה כדי להגן על כלל ישראל - אומרים חז"ל "הים ראה וינוס" - מה ראה? ראה ארונו של יוסף שנאמר בו "וינוס ויצא החוצה", כלומר ראה הים את זכות עמידתו בניסיון של יוסף הצדיק (הניסיון שאשת פוטיפר ניסתה לפתותו לקיים עימה עבירה רח"ל) ובזה נקרע הים לבני ישראל. הרי עוד רמז שגאולתן של ישראל תלויה בעמידה איתנה ובשמירה קפדנית על גדרי הקדושה והצניעות ושרק בזכות ששמר יוסף על קדושתו זכו ישראל לקריעת ים סוף.
ועלינו לדעת...
אישה המוסרת נפשה לצניעות - עושה רעש ושמחה גדולה בשמים וככל שקשה קיום המצווה על האדם – כך גדול שכרו. ומה רב שכרה של אישה המייצגת עצמה כבנות ישראל הכשרות בנות שרה ורבקה רחל ולאה בגאווה ועוז ובאמיצות שלא סרה מדרך האמהות הקדושות. אישה צנועה עושה נחת רוח לפני ה' יתברך ומלאכי השרת באים לפניו ואומרים לו "ראה איזה בריה נפלאה יש לך בעולמך".
ולעומת זאת כמה אסונות ומחלות קשות מביאה אותה אישה ההולכת בפריצות ומחטיאה בחורי ישראל, גדול עוונה מנשוא ורב הוא עד מאד וגרועה היא יותר מן המחבלים כי המחבל הורג את הגוף, והיא הורגת את הנפש. כמה צער היא גורמת לה' יתברך וכמה מרחיקה את השכינה מהמחנה...
על כן, אחיות יקרות, התבוננה עמוקות, עליכן לזכור תמיד שעלינו מוטלת האחריות הכבידה הזו ואין נחת רוח גדולה לקב"ה יותר מזו שאנו מקיימות את רצונו והולכות ומתנהגות בצניעות.

ויהי רצון שנזכה כולנו לעשות רצוננו כרצונו ונזכה לשמח את בורא העולם ולהתחזק בצניעות ובקדושה ובכך נזכה לביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן.

לקראת שבת | פרשת עקב

לעילוי נשמת עטיה שרה בת יצחק הלוי
בפרשת השבוע עקב מופיעים שני פסוקים שאנו נוטים לפעמים לזכור רק את הראשון שבהם: "ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה", "וזכרת את ד' אלקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות ..." אנו מרבים לשמוע הן בתקשורת והן בנבחרי העם, אמרות המדברות על חסננו הלאומי ולמשמע דברים אלו ישנם כאלה שמתקוממים על הגאוה שאינה במקומה, כי הרי לולא הקב"ה לא היינו מצליחים כלום.
אולם עלינו להבחין בין שני דברים שהאדם יכול לומר, בראותו את מעשה ידיו.

כוחי ועוצם ידי

האדם יכול להתבונן בהצלחת מעשה ידיו ולשכוח את ד' ולאמר שבאמת רק בזכות עבודתו הרבה, ההשקעה, הטיפול וההשתדלות שבה עבד את אדמתו, או כל הצלחה אחרת של האדם, ולד' יתברך אין חלק בכך. ועל זה הזהירה התורה באמרה: "ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה".

וזכרת .. כי הוא הנותן לך כוח לעשות

אולם ישנו פן אחר שהאדם, שהשקיע עבודה רבה עד שראה פירות במעשיו ובראותו את הצלחתו אומר "כוחי ועוצם ידי" והאדם מודע לכך שגם עזרתו של הקב"ה תרמה להצלחת מעשה ידיו. אז כפי שאמרו האברבנאל והר"ן זאת מצוות עשה מהתורה לומר כוחי ועוצם ידי, מכוון שאנו זוכרים כי "הוא הנותן לך כח לעשות חיל".

ובכך שהאדם במו ידיו מפרנס את עצמו, ושומר על עצמאותו תוך חיזוק הצבא, אין בכך כפירה בקב"ה ח"ו, אלא להיפך, בכך מראה האדם שמאמין בזה שהקב"ה פועל בעולמו בדרך הטבע. כפי שהכין עצמו יעקב לתפלה, לדורון ולמלחמה, וההצלחה מובטחת רק למי שמסוגל לשלושתם, והכל לפי המצב ולפי המעשה.  

סרטונים מומלצים:

שבת היום - אודי דוידי ♫

"הודו" - יהודה כץ ♫


לקראת שבת - פרשת עקב

לעילוי נשמת עטיה שרה בת יצחק הלוי פרשת עקב - ערבות הדדית
בפרשת השבוע מופיעה פרשה שניה של קריאת שמע: "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" (דברים יא, יג), ובפרשה הקודמת פרשת ואתחנן קראנו את הפרשה הראשונה: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ" (דברים ו, ד).

אם נתבונן נמצא שיש הבדל בין שתי הפרשיות בפרשה ראשונה פרשת "שמע ישראל" נאמרה בלשון יחיד:

ד שְׁמַע יִשְׂרָאֵל  י-ק-ו-ק אֱלֹקינוּ י-ק-ו-ק אֶחָד.  ה וְאָהַבְתָּ אֵת י-ק-ו-ק אֱלֹקיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ וּבְכָל-מְאֹדֶךָ
ו וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל-לְבָבֶךָ.  ז וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ.  ח וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל-יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ.  ט וּכְתַבְתָּם עַל-מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ. (דברים ו ד-ט)

ואילו הפרשה השנייה של קריאת שמע מופיעה בלשון רבים:
יג וְהָיָה אִם-שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל-מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת-י-ק-ו-ק אֱלֹקיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל-לְבַבְכֶם וּבְכָל-נַפְשְׁכֶםיד וְנָתַתִּי מְטַר-אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ.  טו וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ.  טז הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם.  יז וְחָרָה אַף-י-ק-ו-ק בָּכֶם וְעָצַר אֶת-הַשָּׁמַיִם וְלֹא-יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת-יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר י-ק-ו-ק נֹתֵן לָכֶם.  יח וְשַׂמְתֶּם אֶת-דְּבָרַי אֵלֶּה עַל-לְבַבְכֶם וְעַל-נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל-יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם.  יט וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת-בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ.  כ וּכְתַבְתָּם עַל-מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ.  כא לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע י-ק-ו-ק לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל-הָאָרֶץ. (דברים יא יג-כא)

כמו כן בפרשה הראשונה נאמר בכל לבבך שהיינו בשני יצריך , הטוב והרע. בכל נפשך- אפילו נוטלים את נפשך. ובכל מאודך – בכל ממונך. ואילו בפרשה השנייה מופיע רק בכל ללבכם ובכל נפשכם ללא "בכל מאודכם".

הגמ' בברכות (יג.) אומרת: אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה: לָמָּה קָדְמָה שְׁמַע לִוְהָיָה אִם שָׁמֹעַ? כְּדֵי שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ יְקַבֵּל עָלָיו עֹל מִצְוֹת.

הרי שפרשה ראשונה היא קבלת עול מלכות שמים (אהבת ה'), ופרשה שניה היא קבלת עול מצוות. כל יחיד ויחיד יכול לקבל על עצמו עול מלכות שמים, ולכן נאמרה פרשה זו ביחיד. אך כדי לקיים את כל תרי"ג המצוות – כאן חייבים את כלל ישראל, כי אי אפשר לאדם יחיד לקיים את כל מצוות התורה. ישנם מצוות שהם שייכות לכוהנים, וישנם מצוות השייכות למי שיש לו קרקע, ולא ניתן לאדם שאין לו קרקע  לקיימן. ולכן, כדי לקיים את כל התורה כולה, צריך את הערבות ההדדית שבין כל חלקי עם ישראל, ולכן נאמרה פרשה זו בלשון רבים.
כמו כן אדם פרטי יכול להקריב את כל מאודו (כל רכושו) לאהבת ה' ,אבל אי אפשר לדרוש זאת מכלל ישראל, לכן בפרשה השנייה- זה לא מופיע.

רעיון דומה לזה  אומר האור החיים הקדוש בפרשת תרומה. על כל הכלים של המשכן נאמר "ועשית" – בלשון יחיד. אך רק על בניית הארון כתוב "ועשו ארון" – בלשון רבים. מדוע? כי הארון מסמל את התורה והמצוות – "ארון העדות", ולקיים את כל התורה כולה אפשר רק ע"י כלל ישראל, ואין בידי היחיד לקיים את התורה כולה.

כמו כן אנו מוצאים הבדל זה בין פרשת משפטים לפרשת יתרו. לפני קבלת התורה נאמר: "וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה" (שמות יט, ח), ואילו בפרשת משפטים נאמר: "וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם, וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמות כד, ז).

מהו פשר השינוי שבפרשת יתרו נאמר "נעשה", ובפרשת משפטים "נעשה ונשמע"? אלא ההבדל הוא שבפרשת יתרו נאמר "וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו" – כלל עם ישראל יכול לעשות את כל התורה כולה, ולכן נאמר "נעשה". אך כאשר כל אחד ואחד מעם ישראל עונה בנפרד, הרי ישנם מצוות שרק כהנים או מלך יכולים לקיימם ואנחנו יכולים רק ללומדם, ולכן נאמר "נעשה ונשמע" – את המצוות שלא ניתן לקיימן אנו נלמד, ויחשב כאלו קיימנו אותם.

זהו יסוד הערבות שקיים בכלל ישראל, כאשר כל אחד מקיים את המצוות הקשורות אליו ומזכה את השני במצוות שלו, וכך מתקיימת התורה כולה. דבר זה מחייב כל אחד ואחד מעם ישראל, שאם אדם אינו מקיים את המצוות הספציפיות השייכות לו, הוא פוגע לא רק בעצמו אלא בכלל ישראל כולו.








 רעיון זה ניתן לראות גם בהבדל בין תפילין של יד לתפילין של ראש. תפילין של יד, שהם כנגד הזרוע, שייך לעולם העשייה – קיום המצוות, ואילו תפילין של ראש, שהם כנגד המוח, שהוא עולם המחשבה – קבלת עול מלכות שמים. אם נשים לב, תפילין של יד עשוי בית אחד, ואילו תפילין של ראש עשוי ארבעה בתים. בתפילין של ראש, שזה כנגד קבלת עול מלכות שמים – כל אחד ואחד מקבל לפי מדרגתו האישית, לכן יש ארבעה בתים. אך תפילין של יד – שזה קיום המצוות, כאן צריך את כל כלל ישראל, ולכן זה בבית אחד.

זוהי "ברית הערבות" הקיימת בעם ישראל, כי "כל ישראל ערבים זה לזה". מתוך ערבות ואחדות זו יזכנו ה' לראות בנחמת ציון וירושלים, ויקוים בנו דברי הנביא בהפטרת השבת: "כִּי נִחַם ה' צִיּוֹן נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן ה' שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה" (ישעיהו נא, ג).

שבת שלום
עזרא  יעקב

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ
לֹא־רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא־צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם־לִשְמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה׳