Temple - בית המקדש הראשון, השני והכותל המערבי

משנכנס אב ממעטין בשמחה (מסכת תענית). מראש חודש אב חלים דיני אבלות על עם ישראל, שלמעשה רבים מאותם דינים מתחילים מי''ז בתמוז, היום בו הובקעו חומות העיר ירושלים וארעו עוד מספר צרות, שחז''ל הנציחום לדורות בצום י''ז בתמוז, אך עיקר האבל חל מראש חודש אב ושיאו מגיע בצום ט' באב, היום בו חרב בית מקדשנו, הן הראשון והן השני והיום בו גלינו מארצנו לגלות ארוכת שנים. חז''ל מגלים לנו את סיבת החורבן, בית מקדש ראשון חרב מפני שלוש עברות, עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, ואילו בית המקדש השני חרב בגלל שהיתה שנאת חינם בין איש לרעהו.
בית המקדש הראשון נבנה בירושלים, על הר המוריה, על ידי שלמה המלך, ועמד על תלו 410 שנה.
בית המקדש במשך כל ימי קיומו היה המקום הקדוש ביותר ליהודים, הוא היווה המרכז הדתי, הלאומי והחברתי של העם. 
המקדש שנבנה היה מבנה מרשים, שנעשה ממיטב החומרים. זה היה בניין אבן, המקושט בעץ. הוא היה מבנה מוארך עם שלושה אולמות: אולם הכניסה, שהפריד בין קודש לחול, היכל- קודש, החלק העיקרי ששימש לעבודות הקודש ודביר – קודש הקודשים. הכלי החשוב ביותר בבית המקדש היה ארון הברית, שהועמד בתוך קודש הקודשים. בתוך הארון שמעליו עמדו שני מלאכי ה'  (מפוסלים), ניצבו שני לוחות הברית ועליהם חרוטים עשרת הדיברות.
בית המקדש הראשון נשרף ע"י נבוכדנצר מלך בשנת 586-587 לפני הספירה, בעת כיבוש ירושלים.
בית המקדש נחרב בתשעה באב . כלי הזהב, הכסף והנחושת שהיו בו הועברו לבבל. חורבן בית המקדש סימן סוף של תקופה בתולדות האומה ודתה. מימיו של מיכה לא פסקו הנביאים מלהזהיר על העם בחורבן הבית, כעונש על חטאיו בתחומי הדת והמוסר. חורבן המקדש והגלות הכללית לבבל שבאה בעקבותיו, היה בהם משום ניצחון להשקפה הנבואית.

בית המקדש השני נבנה כ-70 שנה לאחר חורבן הבית הראשון, על ידי גולי בבל (עליית "עזרא ונחמיה"), ששבו לירושלים לאחר שקיבלו היתר מכורש מלך פרס. בית המקדש השני עמד על תלו כ-420 שנה.
בבית המקדש השני חסרו ארון הברית והלוחות שבתוכו, וכמה פריטים נוספים שנשמרו בצד הארון: צנצנת המן (מזון שנתן ה' לבני ישראל בדרכם מארץ מצרים לארץ כנען), מטהו של אהרון הכהן, ושמן המשחה, בו נמשחו כהנים גדולים ומלכים. כמו כן, האורים והתומים לא תפקדו במתן תשובות לשאלות. לעומת זאת, היו במקדש השני המנורה ושאר כלי המקדש. תחת ארון הברית  נותרה רק אבן השתייה, ועליה קיימו את המצוות הקשורות בקודש הקדושים ביום כיפור [1].
המלך הורדוס שיפץ והרחיב את המקדש באופן יסודי, והפכו ליצירת פאר, עליה אמרו חז"ל: "מי שלא ראה בנין הורדוס - לא ראה בנין נאה מימיו"[2].

בית המקדש השני נחרב על ידי טיטוס הרומאי בשנת 70 לספירה, בעקבות המרד הגדול.
הכותל המערבי הוא קטע מחומת אבנים שהקיפה בעבר את בית-המקדש הראשון והשני. הוא השריד היחיד שנותר מירושלים של פעם ומהמקדש.  עד היום הוא משמש מוקד עליה לרגל משמעותי ליהודים מכל העולם. במקום זה נהוג עוד מדורות קדומים להתפלל ולבקש בקשות מתוך אמונה שזהו מקום הקרוב ביותר לשכינה- "אף-על-פי שהוא חרב, הרי הוא בקדושתו... האלוהים איננו זז משם ... לעולם אין השכינה זזה מן הכותל המערבי[3].
מקורות:
^ 1 משנה מסכת יומא פרק ה משנה ב
2 תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ד עמוד א. תיאור מקביל אצל יוסף בן מתתיהו, מלחמות היהודים עם הרומאים, ספר א פרק כא,א.
^ 3 שמות רבה ב, ב 
סרטונים מומלצים:
משנכנס אב ממעיטים בשמחה
הדרך לבית המקדש
תיאור חורבן בית המקדש הראשון

אין תגובות:

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ
לֹא־רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא־צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם־לִשְמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה׳