לקראת שבת | פרשת בהעלותך

מידת הענווה
מידת הענווה היא ההיפך ממידת הגאווה, ורחוקה ממנה כל כך.
הענווה היא שורש כל המידות הטובות, והיא מתבטאת בהכנעה, בבושה ובנמיכות רוח.
לעומתה הגאווה היא שורש כל המידות הרעות, והיא מתבטאת בעזות, בהתנשאות ובגסות רוח.
שורש הענווה
הוא שיחשוב אדם על שפלותו מול גדולת הבורא. הענווה באה לידי ביטוי בכניעתו לפני בני אדם גם הקטנים ממנו בגיל ומעלה.
שורש הענווה שיחשוב בעצמו בעוד שהוא שלו ושקט, בריא ועשיר, אשר הבורא ברוך הוא היטיב עמו טובה, ושהוא אינו ראוי לה, ושיחשוב גדולת האל ורוממות תפארתו, ויחשוב: מה אני? הלוא אני בריה שפלה מאוד, ואני בעולם השפל והכלה. ויחשוב: כל מעשים טובים שאוכל לעשות אינם כי אם טיפה מן הים נגד מה שאני חייב לעשות. ויעשה כל מעשיו לכבוד שמים. ולא להחניף לשום אדם, ולא לשום הנאה, אך יעשה הכל לשמו הגדול - זה שורש הענווה.
וחייב להתנהג בענווה במשא ובמתן עם בני-אדם בענייני הממון לפנים משורת הדין עם כל אדם, וכל הנהגתו עם העולם הכל יהא בשפלות ובנחת.
מעלת הענווה
במדרש אותיות דרבי עקיבא מובא: "כל מי שיש לו ענוה ושפלות, הקדוש ברוך הוא מגדלו ומנחילו חיי העולם הבא, שאין לך מידה טובה בעולם כענוה". וכן מובא ב"אגרת הרמב"ן": "מידת הענוה היא מידה טובה מכל המידות הטובות".
כיצד להתנהג בענווה
הרמב"ן, באגרתו, מוסיף לבאר כיצד להתנהג במידת הענוה: "ולכן אפרש לך איך תתנהג במידת הענוה ללכת בה תמיד: כל דבריך יהיו בנחת, וראשך כפוף, ועיניך יביטו למטה לארץ, ולבך למעלה. ואל תביט בפני אדם בדברך עמו. וכל אדם יהיה גדול ממך בעיניך. ואם חכם או עשיר הוא, עליך לכבדו. ואם רש הוא ואתה עשיר או חכם ממנו, חשוב בלבך כי אתה חייב ממנו והוא זכאי ממך, שאם הוא חוטא, הוא שוגג ואתה מזיד בכל דבריך ומעשיך ומחשבותיך".בספר "ארחות צדיקים" מכיר את הענוה בשישה דברים: מושל ברוחו ואינו כועס; מצדיק דין הבורא; לא ישמח בליבו על שמשבחים אותו, ולא יכעס כשמגנים אותו אלא אם הדברים נכונים יתקן עצמו; יוסיף ענוה ככל שהבורא ייטיב עימו; מוכיח עצמו על מעשים לא טובים שלו ויבקש מחילה מאחרים; ינהג בענוה בדברים רכים ומלבושים פשוטים ולא ירבה בתענוגים.האדם הענוו יברח מן הכבוד, ולא יחזיר למלעיגים עליו.
פירות הענווה
העניו הוא סבלן והסבלנות מביאה עימה שלום. קשה לכעוס על העניו. יש לו חן. תפילתו מקובלת לפני הקב"ה. זוכה להתחכם. דן כל אדם לכף זכות. חסרונותיו נשכחים אצל בני אדם.
המלך צריך להיות ענו
על המלך נאמר בתורה: "לבלתי רום לבבו מאחיו" (דברים יז, כ). מפסוק זה למדים, שמוטל על כל אדם להתרחק מהגאוה: אם המלך, שחייב לנהוג בשררה ולשלוט על העם, מחוייב להיות ענו ושפל רוח, כל שכן שכל אדם מחוייב לנהוג כך.
מעובד ממאמר ענווה - ויקישיבה
"והאיש משה עניו מאד מכל אדם"
תוכנית "עונג שבת" - פרשת בהעלותך עם ילד הפלא אבישי רוזן בדבר תורה על הפסוק: "והאיש משה עניו מאד מכל אדם"

משתתפים: נתי רביץ, אבישי רוזן הזמר עידן יניב
דוד המלך - הרב שלמה אבינר

אין תגובות:

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ
לֹא־רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא־צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם־לִשְמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה׳