לקראת שבת | פרשת דברים

לעלוי נשמת עטיה שרה בת יצחק הלוי
פרשת דברים - מנהיגות יהודית
השבת אנו פותחים בספר דברים, שהם דברי משה רבינו על סף הכניסה לארץ ישראל.
עשה משה רבינו  מדבר מאל כל עם ישראל לדורותיו  ולא רק אל דור הכניסה לארץ כיחידים, ויש בו מסרים השייכים אל כלל האומה הישראלית.
המסר הראשון זהו מסר המנהיגות. משה מקטר לכאורה ואומר: "אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם" (דברים א, יב).


מנהיגות  טובה אינה שייכת לאדם בודד, אלא היא מערכת שלימה של הנהגה – יש  שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות, שכולם פועלים ביחד ובהרמוניה. הטורח והריב של הציבור מחייב את שיתוף הפעולה של כל הכוחות כולם. אם מנהיג פועל בנפרד הוא עלול להתמוטט, הוא אינו מסוגל לשאת בעול לבד, וע"כ אומר משה "אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם". ומפרש רש"י (שם):

"טרחכם" – אחד מהם רואה את בעל דינו נוצח בדין אומר יש לי עדים להביא.
"משאכם" – מלמד שהיו אפיקורסים, הקדים משה לצאת אמרו מה ראה בן עמרם לצאת?, שמא אינו שפוי בתוך ביתו. איחר לצאת, אמרו ... יושב ויועץ עליכם עצות רעות.
"וריבכם" – מלמד שהיו רוגנים"
כל הזמן יש לעם ישראל  תלונות. לכאורה יש כאן תיאור קשה על עם ישראל, ומשה צריך להתמודד עם כל המצב המורכב הזה.  וברור שאין הוא יכול לשאת אותם לבד.
אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן: בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת--וְדִי זָהָב. (דברים א,א).
הרב זמיר כהן בשיחה קצרה מתוך פרשת דברים - והפעם: בקורת בונה.

מנהיגות נכונה
והנה זה פלא, כאשר משה בא למנות מנהיגים, כתוב: "ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידועים ואתן אותם ראשים עליכם" (דברים א, טו). וכותב רש"י במקום: "משכתים בדברים. אשריכם על מי באתם להתמנות? על בני אברהם יצחק ויעקב, בני אדם שנקראו אחים ורעים". לפני כן קורא אותם אפיקורסים, רוגנים, ועכשיו קורא אותם אחים ורעים – הכיצד ?

אלא יש כאן מסר של מנהיגות נכונה. נכון הדבר כי עכשיו בפועל עם ישראל מתנהג באופן שלילי – רוגנים, אפיקורסים וכו', אך מנהיג צריך לדעת שיש "פוטנציאל" בעם הזה שניתן לשנותו ולהחזיר אותו למוטב. הם בני אברהם יצחק ויעקב – השורש הוא שורש של קדושה, שורש חיובי  בפוטנציאל הם אחים ורעים, ובהנהגה נכונה ניתן להחזירם למצב האמיתי שלהם. כל ההתנהגות החיצונית היא שלילית, אך בפנימיותם הם קדושים וטהורים. לכן, כאשר משה לוקח את המנהיגים החדשים, הוא אומר להם ומלמד אותם כיצד צריך מנהיג לגשת את הציבור, אע"פ שכעת הם מתנהגים בצורה שאינה הולמת.


מסר נוסף של מנהיגות: "וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק.." (דברים א, טז), ובהמשך הוא אומר "ואצוה אתכם בעת ההיא את כל הדברים אשר תעשון" (דברים א, יח) ? אומרת הגמ':אר"א אמר רבי שמלאי: אזהרה לציבור שתהא אימת דיין עליהם, ואזהרה לדיין שיסבול את הציבור. עד כמה? אמר רבי חנן ואיתימא רבי שבתאי: "כאשר ישא האומן את היונק" (סנהדרין ח:). דהיינו הגמרא אומרת שזוהי אזהרה דו צדדית שהעם יכבד את מנהיגיו והמנהיג יכבד יוקיר ויאהב את העם.


וברש"י: "כאב הנושא את בנו מתוך אהבה וחיבה. אפי' שהבן בועט באביו הוא נושא אותו באהבה".


ומאידך, הגמ' כותבת (שם): כתיב: "כי אתה תבוא" (דברים לא, ז), וכתיב: "כי אתה תביא" (דברים לא, כג). אמר רבי יוחנן: אמר לו משה ליהושע, אתה והזקנים שבדור עמהם. אמר לו הקדוש ברוך הוא: טול מקל והך על קדקודם, דַבָּר אחר לדור ואין שני דַבָּרים לדור.


לכאורה יש כאן סתירה בהנהגה. מצד אחד: "טול מקל והך על קדקודם", דהיינו הנהגה קשה ותקיפה  ומאידך: "כאשר ישא האומן את היונק", מתוך אהבה וחיבה ?! אלא המנהיג צריך לסבול את הציבור על אף התנהגותם, ולהבין לרוחו של כל אחד ואחד מתוך אהבה וחיבה. זה בכל מה שקשור עם השקפת עולם. אך במה שקשור להלכה, חיי היום יום לדברים מהותיים, המשפיעים על כלל האומה כאן אין פשרות – "טול מקל והך על קדקודם". בזה לא ניתן להתפשר. כולם חייבים לציית להוראה אחת – כאן צריך לגלות הנהגה תקיפה.


משה רבינו היה הסמל למנהיגות יהודית אמיתית, אשר ממנו ניתן ללמוד לכל הדורות כולם. יושר אישי, ענוה, יראת שמים, אהבת הציבור, ושיתוף פעולה עם כל יתר המנהיגים – זוהי הנהגה יהודית על פי התורה, אשר מתוך כך יש למנהיג סיעתא דשמיא שדבריו מתקבלים ע"י הציבור.

אנו תפילה שתקוים בנו נבואת ישעיהו: "וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה, אַחֲרֵי כֵן יִקָּרֵא לָךְ עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה. צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה, וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה" (ישעיהו א, כו).

שבת שלום
עזרא יעקב

תאור חורבן בית המקדש הראשון

אין תגובות:

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ
לֹא־רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא־צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם־לִשְמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה׳