קריאת מגילת איכה - תשעה באב

בית המקדש הראשון נחרב מפני שלוש עבירות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים.
ובית המקדש השני נחרב מפני שנאת חינם. מה שמלמד אותנו כי חטא זה חמור כמו שלושת העבירות אלו.
מגילת איכה, נכתבה על ידי הנביא ירמיהו. והנביא מתאר במגילה את אסון חורבן בית המקדש והמסקנות ! .. רלוונטיות גם לימינו !
מגילת איכה - פרק א 
בפרק הראשון מתאר הנביא את הסבל, שנפל בחלקו של העם היהודי בזמן החורבן. "איכה?!" – איך זה ייתכן? ירושלים, עיר המלוכה הגאה עומדת בחורבותיה! בניה יוצאים לגלות! אויביה שמחים!

א אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד, הָעִיר רַבָּתִי עָם--הָיְתָה, כְּאַלְמָנָה; רַבָּתִי בַגּוֹיִם, שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת--הָיְתָה, לָמַס.  {ס}  ב בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה, וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ--אֵין-לָהּ מְנַחֵם, מִכָּל-אֹהֲבֶיהָ:  כָּל-רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ, הָיוּ לָהּ לְאֹיְבִים.  {ס}  ג גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי, וּמֵרֹב עֲבֹדָה--הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם, לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ; כָּל-רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ, בֵּין הַמְּצָרִים.  {ס}  ד דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת, מִבְּלִי בָּאֵי מוֹעֵד--כָּל-שְׁעָרֶיהָ שׁוֹמֵמִין, כֹּהֲנֶיהָ נֶאֱנָחִים; בְּתוּלֹתֶיהָ נּוּגוֹת, וְהִיא מַר-לָהּ.  {ס}  ה הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ אֹיְבֶיהָ שָׁלוּ, כִּי-יְהוָה הוֹגָהּ עַל רֹב-פְּשָׁעֶיהָ; עוֹלָלֶיהָ הָלְכוּ שְׁבִי, לִפְנֵי-צָר.  {ס}  ו וַיֵּצֵא מן בת- (מִבַּת-) צִיּוֹן, כָּל-הֲדָרָהּ; הָיוּ שָׂרֶיהָ, כְּאַיָּלִים לֹא-מָצְאוּ מִרְעֶה, וַיֵּלְכוּ בְלֹא-כֹחַ, לִפְנֵי רוֹדֵף.  {ס}  ז זָכְרָה יְרוּשָׁלִַם, יְמֵי עָנְיָהּ וּמְרוּדֶיהָ--כֹּל מַחֲמֻדֶיהָ, אֲשֶׁר הָיוּ מִימֵי קֶדֶם; בִּנְפֹל עַמָּהּ בְּיַד-צָר, וְאֵין עוֹזֵר לָהּ--רָאוּהָ צָרִים, שָׂחֲקוּ עַל מִשְׁבַּתֶּהָ.  {ס}  ח חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלִַם, עַל-כֵּן לְנִידָה הָיָתָה; כָּל-מְכַבְּדֶיהָ הִזִּילוּהָ כִּי-רָאוּ עֶרְוָתָהּ, גַּם-הִיא נֶאֶנְחָה וַתָּשָׁב אָחוֹר.  {ס}  ט טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ, לֹא זָכְרָה אַחֲרִיתָהּ, וַתֵּרֶד פְּלָאִים, אֵין מְנַחֵם לָהּ; רְאֵה יְהוָה אֶת-עָנְיִי, כִּי הִגְדִּיל אוֹיֵב.  {ס}  י יָדוֹ פָּרַשׂ צָר, עַל כָּל-מַחֲמַדֶּיהָ:  כִּי-רָאֲתָה גוֹיִם, בָּאוּ מִקְדָּשָׁהּ--אֲשֶׁר צִוִּיתָה, לֹא-יָבֹאוּ בַקָּהָל לָךְ.  {ס}  יא כָּל-עַמָּהּ נֶאֱנָחִים מְבַקְּשִׁים לֶחֶם, נָתְנוּ מחמודיהם (מַחֲמַדֵּיהֶם) בְּאֹכֶל לְהָשִׁיב נָפֶשׁ; רְאֵה יְהוָה וְהַבִּיטָה, כִּי הָיִיתִי זוֹלֵלָה.  {ס}  יב לוֹא אֲלֵיכֶם, כָּל-עֹבְרֵי דֶרֶךְ--הַבִּיטוּ וּרְאוּ, אִם-יֵשׁ מַכְאוֹב כְּמַכְאֹבִי אֲשֶׁר עוֹלַל לִי:  אֲשֶׁר הוֹגָה יְהוָה, בְּיוֹם חֲרוֹן אַפּוֹ.  {ס}  יג מִמָּרוֹם שָׁלַח-אֵשׁ בְּעַצְמֹתַי, וַיִּרְדֶּנָּה; פָּרַשׂ רֶשֶׁת לְרַגְלַי, הֱשִׁיבַנִי אָחוֹר--נְתָנַנִי שֹׁמֵמָה, כָּל-הַיּוֹם דָּוָה.  {ס}  יד נִשְׂקַד עֹל פְּשָׁעַי בְּיָדוֹ, יִשְׂתָּרְגוּ עָלוּ עַל-צַוָּארִי--הִכְשִׁיל כֹּחִי; נְתָנַנִי אֲדֹנָי, בִּידֵי לֹא-אוּכַל קוּם.  {ס}  טו סִלָּה כָל-אַבִּירַי אֲדֹנָי בְּקִרְבִּי, קָרָא עָלַי מוֹעֵד לִשְׁבֹּר בַּחוּרָי; גַּת דָּרַךְ אֲדֹנָי, לִבְתוּלַת בַּת-יְהוּדָה.  {ס}  טז עַל-אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה, עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם--כִּי-רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם, מֵשִׁיב נַפְשִׁי; הָיוּ בָנַי שׁוֹמֵמִים, כִּי גָבַר אוֹיֵב.  {ס}  יז פֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ, אֵין מְנַחֵם לָהּ--צִוָּה יְהוָה לְיַעֲקֹב, סְבִיבָיו צָרָיו; הָיְתָה יְרוּשָׁלִַם לְנִדָּה, בֵּינֵיהֶם.  {ס}  יח צַדִּיק הוּא יְהוָה, כִּי פִיהוּ מָרִיתִי; שִׁמְעוּ-נָא כָל-עמים (הָעַמִּים), וּרְאוּ מַכְאֹבִי--בְּתוּלֹתַי וּבַחוּרַי, הָלְכוּ בַשֶּׁבִי.  {ס}  יט קָרָאתִי לַמְאַהֲבַי הֵמָּה רִמּוּנִי, כֹּהֲנַי וּזְקֵנַי בָּעִיר גָּוָעוּ:  כִּי-בִקְשׁוּ אֹכֶל לָמוֹ, וְיָשִׁיבוּ אֶת-נַפְשָׁם.  {ס}  כ רְאֵה יְהוָה כִּי-צַר-לִי, מֵעַי חֳמַרְמָרוּ--נֶהְפַּךְ לִבִּי בְּקִרְבִּי, כִּי מָרוֹ מָרִיתִי; מִחוּץ שִׁכְּלָה-חֶרֶב, בַּבַּיִת כַּמָּוֶת.  {ס}  כא שָׁמְעוּ כִּי נֶאֱנָחָה אָנִי, אֵין מְנַחֵם לִי--כָּל-אֹיְבַי שָׁמְעוּ רָעָתִי שָׂשׂוּ, כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ; הֵבֵאתָ יוֹם-קָרָאתָ, וְיִהְיוּ כָמֹנִי.  {ס}  כב תָּבֹא כָל-רָעָתָם לְפָנֶיךָ וְעוֹלֵל לָמוֹ, כַּאֲשֶׁר עוֹלַלְתָּ לִי עַל כָּל-פְּשָׁעָי:  כִּי-רַבּוֹת אַנְחֹתַי, וְלִבִּי דַוָּי.  {פ}
מגילת איכה - פרק ב
בפרק השני מסופר על הסבל הנורא. במשיכות קולמוס רחבות, מצייר הנביא את מה שקרה לעם ישראל, את הגזירה שצנחה מן השמים לקרקע. ירושלים בוערת. הנביא מתאר ילדים מתים מרעב, מתחננים לאימותיהן לאוכל, בטרם יגוועו בחיקן. "אין פרק דומה בהיסטוריה שבו אוכל לנחם אותך!" קורא הנביא.
א אֵיכָה יָעִיב בְּאַפּוֹ אֲדֹנָי, אֶת-בַּת-צִיּוֹן--הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ, תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל; וְלֹא-זָכַר הֲדֹם-רַגְלָיו, בְּיוֹם אַפּוֹ.  {ס}  ב בִּלַּע אֲדֹנָי לא (וְלֹא) חָמַל, אֵת כָּל-נְאוֹת יַעֲקֹב--הָרַס בְּעֶבְרָתוֹ מִבְצְרֵי בַת-יְהוּדָה, הִגִּיעַ לָאָרֶץ; חִלֵּל מַמְלָכָה, וְשָׂרֶיהָ.  {ס}  ג גָּדַע בָּחֳרִי-אַף, כֹּל קֶרֶן יִשְׂרָאֵל--הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ, מִפְּנֵי אוֹיֵב; וַיִּבְעַר בְּיַעֲקֹב כְּאֵשׁ לֶהָבָה, אָכְלָה סָבִיב.  {ס}  ד דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ כְּאוֹיֵב, נִצָּב יְמִינוֹ כְּצָר, וַיַּהֲרֹג, כֹּל מַחֲמַדֵּי-עָיִן; בְּאֹהֶל, בַּת-צִיּוֹן, שָׁפַךְ כָּאֵשׁ, חֲמָתוֹ.  {ס}  ה הָיָה אֲדֹנָי כְּאוֹיֵב, בִּלַּע יִשְׂרָאֵל--בִּלַּע כָּל-אַרְמְנוֹתֶיהָ, שִׁחֵת מִבְצָרָיו; וַיֶּרֶב, בְּבַת-יְהוּדָה, תַּאֲנִיָּה, וַאֲנִיָּה.  {ס}  ו וַיַּחְמֹס כַּגַּן שֻׂכּוֹ, שִׁחֵת מֹעֲדוֹ; שִׁכַּח יְהוָה בְּצִיּוֹן מוֹעֵד וְשַׁבָּת, וַיִּנְאַץ בְּזַעַם-אַפּוֹ מֶלֶךְ וְכֹהֵן.  {ס}  ז זָנַח אֲדֹנָי מִזְבְּחוֹ, נִאֵר מִקְדָּשׁוֹ--הִסְגִּיר בְּיַד-אוֹיֵב, חוֹמֹת אַרְמְנוֹתֶיהָ; קוֹל נָתְנוּ בְּבֵית-יְהוָה, כְּיוֹם מוֹעֵד.  {ס}  ח חָשַׁב יְהוָה לְהַשְׁחִית, חוֹמַת בַּת-צִיּוֹן--נָטָה קָו, לֹא-הֵשִׁיב יָדוֹ מִבַּלֵּעַ; וַיַּאֲבֶל-חֵל וְחוֹמָה, יַחְדָּו אֻמְלָלוּ.  {ס}  ט טָבְעוּ בָאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ, אִבַּד וְשִׁבַּר בְּרִיחֶיהָ; מַלְכָּהּ וְשָׂרֶיהָ בַגּוֹיִם, אֵין תּוֹרָה--גַּם-נְבִיאֶיהָ, לֹא-מָצְאוּ חָזוֹן מֵיְהוָה.  {ס}  י יֵשְׁבוּ לָאָרֶץ יִדְּמוּ, זִקְנֵי בַת-צִיּוֹן--הֶעֱלוּ עָפָר עַל-רֹאשָׁם, חָגְרוּ שַׂקִּים; הוֹרִידוּ לָאָרֶץ רֹאשָׁן, בְּתוּלֹת יְרוּשָׁלִָם.  {ס}  יא כָּלוּ בַדְּמָעוֹת עֵינַי, חֳמַרְמְרוּ מֵעַי--נִשְׁפַּךְ לָאָרֶץ כְּבֵדִי, עַל-שֶׁבֶר בַּת-עַמִּי:  בֵּעָטֵף עוֹלֵל וְיוֹנֵק, בִּרְחֹבוֹת קִרְיָה.  {ס}  יב לְאִמֹּתָם, יֹאמְרוּ, אַיֵּה, דָּגָן וָיָיִן:  בְּהִתְעַטְּפָם כֶּחָלָל, בִּרְחֹבוֹת עִיר--בְּהִשְׁתַּפֵּךְ נַפְשָׁם, אֶל-חֵיק אִמֹּתָם.  {ס}  יג מָה-אֲעִידֵךְ מָה אֲדַמֶּה-לָּךְ, הַבַּת יְרוּשָׁלִַם--מָה אַשְׁוֶה-לָּךְ וַאֲנַחֲמֵךְ, בְּתוּלַת בַּת-צִיּוֹן:  כִּי-גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ, מִי יִרְפָּא-לָךְ.  {ס}  יד נְבִיאַיִךְ, חָזוּ לָךְ שָׁוְא וְתָפֵל, וְלֹא-גִלּוּ עַל-עֲו‍ֹנֵךְ, לְהָשִׁיב שביתך (שְׁבוּתֵךְ); וַיֶּחֱזוּ לָךְ, מַשְׂאוֹת שָׁוְא וּמַדּוּחִים.  {ס}  טו סָפְקוּ עָלַיִךְ כַּפַּיִם, כָּל-עֹבְרֵי דֶרֶךְ--שָׁרְקוּ וַיָּנִעוּ רֹאשָׁם, עַל-בַּת יְרוּשָׁלִָם:  הֲזֹאת הָעִיר, שֶׁיֹּאמְרוּ כְּלִילַת יֹפִי--מָשׂוֹשׂ, לְכָל-הָאָרֶץ.  {ס}  טז פָּצוּ עָלַיִךְ פִּיהֶם, כָּל-אֹיְבַיִךְ--שָׁרְקוּ וַיַּחַרְקוּ-שֵׁן, אָמְרוּ בִּלָּעְנוּ; אַךְ זֶה הַיּוֹם שֶׁקִּוִּינֻהוּ, מָצָאנוּ רָאִינוּ.  {ס}  יז עָשָׂה יְהוָה אֲשֶׁר זָמָם, בִּצַּע אֶמְרָתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה מִימֵי-קֶדֶם--הָרַס, וְלֹא חָמָל; וַיְשַׂמַּח עָלַיִךְ אוֹיֵב, הֵרִים קֶרֶן צָרָיִךְ.  {ס}  יח צָעַק לִבָּם, אֶל-אֲדֹנָי; חוֹמַת בַּת-צִיּוֹן הוֹרִידִי כַנַּחַל דִּמְעָה, יוֹמָם וָלַיְלָה--אַל-תִּתְּנִי פוּגַת לָךְ, אַל-תִּדֹּם בַּת-עֵינֵךְ.  {ס}  יט קוּמִי רֹנִּי בליל (בַלַּיְלָה), לְרֹאשׁ אַשְׁמֻרוֹת--שִׁפְכִי כַמַּיִם לִבֵּךְ, נֹכַח פְּנֵי אֲדֹנָי; שְׂאִי אֵלָיו כַּפַּיִךְ, עַל-נֶפֶשׁ עוֹלָלַיִךְ--הָעֲטוּפִים בְּרָעָב, בְּרֹאשׁ כָּל-חוּצוֹת.  {ס}  כ רְאֵה יְהוָה וְהַבִּיטָה, לְמִי עוֹלַלְתָּ כֹּה:  אִם-תֹּאכַלְנָה נָשִׁים פִּרְיָם עֹלְלֵי טִפֻּחִים, אִם-יֵהָרֵג בְּמִקְדַּשׁ אֲדֹנָי כֹּהֵן וְנָבִיא.  {ס}  כא שָׁכְבוּ לָאָרֶץ חוּצוֹת נַעַר וְזָקֵן, בְּתוּלֹתַי וּבַחוּרַי נָפְלוּ בֶחָרֶב; הָרַגְתָּ בְּיוֹם אַפֶּךָ, טָבַחְתָּ לֹא חָמָלְתָּ.  {ס}  כב תִּקְרָא כְיוֹם מוֹעֵד מְגוּרַי מִסָּבִיב, וְלֹא הָיָה בְּיוֹם אַף-יְהוָה פָּלִיט וְשָׂרִיד:  אֲשֶׁר-טִפַּחְתִּי וְרִבִּיתִי, אֹיְבִי כִלָּם.  {פ}
מגילת איכה - פרק ג
בפרק השלישי מסופר על סבלו של ירמיהו. ירמיהו בוכה על כך, שעלה בגורלו לראות את העונש, שהנביאים האחרים רק הזהירו עליו.
                               
א אֲנִי הַגֶּבֶר רָאָה עֳנִי, בְּשֵׁבֶט עֶבְרָתוֹ.  ב אוֹתִי נָהַג וַיֹּלַךְ, חֹשֶׁךְ וְלֹא-אוֹר.  ג אַךְ בִּי יָשֻׁב יַהֲפֹךְ יָדוֹ, כָּל-הַיּוֹם.  {ס}
ד בִּלָּה בְשָׂרִי וְעוֹרִי, שִׁבַּר עַצְמוֹתָי.  ה בָּנָה עָלַי וַיַּקַּף, רֹאשׁ וּתְלָאָה.  ו בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי, כְּמֵתֵי עוֹלָם.  {ס}
ז גָּדַר בַּעֲדִי וְלֹא אֵצֵא, הִכְבִּיד נְחָשְׁתִּי.  ח גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ, שָׂתַם תְּפִלָּתִי.  ט גָּדַר דְּרָכַי בְּגָזִית, נְתִיבֹתַי עִוָּה.  {ס}
י דֹּב אֹרֵב הוּא לִי, אריה (אֲרִי) בְּמִסְתָּרִים.  יא דְּרָכַי סוֹרֵר וַיְפַשְּׁחֵנִי, שָׂמַנִי שֹׁמֵם.  יב דָּרַךְ קַשְׁתּוֹ וַיַּצִּיבֵנִי, כַּמַּטָּרָא לַחֵץ.  {ס}
יג הֵבִיא, בְּכִלְיֹתָי, בְּנֵי, אַשְׁפָּתוֹ.  יד הָיִיתִי שְּׂחֹק לְכָל-עַמִּי, נְגִינָתָם כָּל-הַיּוֹם.  טו הִשְׂבִּיעַנִי בַמְּרוֹרִים, הִרְוַנִי לַעֲנָה.  {ס}
טז וַיַּגְרֵס בֶּחָצָץ שִׁנָּי, הִכְפִּישַׁנִי בָּאֵפֶר.  יז וַתִּזְנַח מִשָּׁלוֹם נַפְשִׁי, נָשִׁיתִי טוֹבָה.  יח וָאֹמַר אָבַד נִצְחִי, וְתוֹחַלְתִּי מֵיְהוָה.  {ס}
יט זְכָר-עָנְיִי וּמְרוּדִי, לַעֲנָה וָרֹאשׁ.  כ זָכוֹר תִּזְכּוֹר, ותשיח (וְתָשׁוֹחַ) עָלַי נַפְשִׁי.  כא זֹאת אָשִׁיב אֶל-לִבִּי, עַל-כֵּן אוֹחִיל.  {ס}
כב חַסְדֵי יְהוָה כִּי לֹא-תָמְנוּ, כִּי לֹא-כָלוּ רַחֲמָיו.  כג חֲדָשִׁים, לַבְּקָרִים, רַבָּה, אֱמוּנָתֶךָ.  כד חֶלְקִי יְהוָה אָמְרָה נַפְשִׁי, עַל-כֵּן אוֹחִיל לוֹ.  {ס}
כה טוֹב יְהוָה לְקֹוָו, לְנֶפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ.  כו טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם, לִתְשׁוּעַת יְהוָה.  כז טוֹב לַגֶּבֶר, כִּי-יִשָּׂא עֹל בִּנְעוּרָיו.  {ס}
כח יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם, כִּי נָטַל עָלָיו.  כט יִתֵּן בֶּעָפָר פִּיהוּ, אוּלַי יֵשׁ תִּקְוָה.  ל יִתֵּן לְמַכֵּהוּ לֶחִי, יִשְׂבַּע בְּחֶרְפָּה.  {ס}
לא כִּי לֹא יִזְנַח לְעוֹלָם, אֲדֹנָי.  לב כִּי אִם-הוֹגָה, וְרִחַם כְּרֹב חֲסָדָיו.  לג כִּי לֹא עִנָּה מִלִּבּוֹ, וַיַּגֶּה בְּנֵי-אִישׁ.  {ס}
לד לְדַכֵּא תַּחַת רַגְלָיו, כֹּל אֲסִירֵי אָרֶץ.  לה לְהַטּוֹת, מִשְׁפַּט-גָּבֶר, נֶגֶד, פְּנֵי עֶלְיוֹן.  לו לְעַוֵּת אָדָם בְּרִיבוֹ, אֲדֹנָי לֹא רָאָה.  {ס}
לז מִי זֶה אָמַר וַתֶּהִי, אֲדֹנָי לֹא צִוָּה.  לח מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא, הָרָעוֹת וְהַטּוֹב.  לט מַה-יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי, גֶּבֶר עַל-חֲטָאָו.  {ס}
מ נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה, וְנָשׁוּבָה עַד-יְהוָה.  מא נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל-כַּפָּיִם, אֶל-אֵל בַּשָּׁמָיִם.  מב נַחְנוּ פָשַׁעְנוּ וּמָרִינוּ, אַתָּה לֹא סָלָחְתָּ.  {ס}
מג סַכּוֹתָה בָאַף וַתִּרְדְּפֵנוּ, הָרַגְתָּ לֹא חָמָלְתָּ.  מד סַכּוֹתָה בֶעָנָן לָךְ, מֵעֲבוֹר תְּפִלָּה.  מה סְחִי וּמָאוֹס תְּשִׂימֵנוּ, בְּקֶרֶב הָעַמִּים.  {ס}
מו פָּצוּ עָלֵינוּ פִּיהֶם, כָּל-אֹיְבֵינוּ.  מז פַּחַד וָפַחַת הָיָה לָנוּ, הַשֵּׁאת וְהַשָּׁבֶר.  מח פַּלְגֵי-מַיִם תֵּרַד עֵינִי, עַל-שֶׁבֶר בַּת-עַמִּי.  {ס}
מט עֵינִי נִגְּרָה וְלֹא תִדְמֶה, מֵאֵין הֲפֻגוֹת.  נ עַד-יַשְׁקִיף וְיֵרֶא, יְהוָה מִשָּׁמָיִם.  נא עֵינִי עוֹלְלָה לְנַפְשִׁי, מִכֹּל בְּנוֹת עִירִי.  {ס}
נב צוֹד צָדוּנִי כַּצִּפּוֹר, אֹיְבַי חִנָּם.  נג צָמְתוּ בַבּוֹר חַיָּי, וַיַּדּוּ-אֶבֶן בִּי.  נד צָפוּ-מַיִם עַל-רֹאשִׁי, אָמַרְתִּי נִגְזָרְתִּי.  {ס}
נה קָרָאתִי שִׁמְךָ יְהוָה, מִבּוֹר תַּחְתִּיּוֹת.  נו קוֹלִי, שָׁמָעְתָּ:  אַל-תַּעְלֵם אָזְנְךָ לְרַוְחָתִי, לְשַׁוְעָתִי.  נז קָרַבְתָּ בְּיוֹם אֶקְרָאֶךָּ, אָמַרְתָּ אַל-תִּירָא.  {ס}
נח רַבְתָּ אֲדֹנָי רִיבֵי נַפְשִׁי, גָּאַלְתָּ חַיָּי.  נט רָאִיתָה יְהוָה עַוָּתָתִי, שָׁפְטָה מִשְׁפָּטִי.  ס רָאִיתָה, כָּל-נִקְמָתָם--כָּל-מַחְשְׁבֹתָם, לִי.  {ס}
סא שָׁמַעְתָּ חֶרְפָּתָם יְהוָה, כָּל-מַחְשְׁבֹתָם עָלָי.  סב שִׂפְתֵי קָמַי וְהֶגְיוֹנָם, עָלַי כָּל-הַיּוֹם.  סג שִׁבְתָּם וְקִימָתָם הַבִּיטָה, אֲנִי מַנְגִּינָתָם.  {ס}
סד תָּשִׁיב לָהֶם גְּמוּל יְהוָה, כְּמַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם.  סה תִּתֵּן לָהֶם מְגִנַּת-לֵב, תַּאֲלָתְךָ לָהֶם.  סו תִּרְדֹּף בְּאַף וְתַשְׁמִידֵם, מִתַּחַת שְׁמֵי יְהוָה.  {פ}
מגילת איכה - פרק ד
בפרק הרביעי מסופר על זוועות החורבן. פרק זה מתחיל בתיאור נוסף של חורבן ירושלים. זוהר הזהב הועם, אור המקדש הוחשך. אבני החן (היהודים) הושלכו ברחובות! ילדים יהודיים יקרים, ניתנו לאויבים האכזריים. לשונותיהם דבוקות לחכיהם מרוב צמא ורעב ואין מי שייתן להם לחם. הילדים המפונקים, שהיו רגילים למטעמים, מלקטים כעת שאריות מזון בערמות האשפה. הגוף שלהם הרוס מרוב רעב, עד שלא ניתן להכירם. הפנים שלהם שחורות כפיח ועורם צפוד על עצמותיהם.
א אֵיכָה יוּעַם זָהָב, יִשְׁנֶא הַכֶּתֶם הַטּוֹב; תִּשְׁתַּפֵּכְנָה, אַבְנֵי-קֹדֶשׁ, בְּרֹאשׁ, כָּל-חוּצוֹת.  {ס}  ב בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים, הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז--אֵיכָה נֶחְשְׁבוּ לְנִבְלֵי-חֶרֶשׂ, מַעֲשֵׂה יְדֵי יוֹצֵר.  {ס}  ג גַּם-תנין (תַּנִּים) חָלְצוּ שַׁד, הֵינִיקוּ גּוּרֵיהֶן; בַּת-עַמִּי לְאַכְזָר, כי ענים (כַּיְעֵנִים) בַּמִּדְבָּר.  {ס}  ד דָּבַק לְשׁוֹן יוֹנֵק אֶל-חִכּוֹ, בַּצָּמָא; עוֹלָלִים שָׁאֲלוּ לֶחֶם, פֹּרֵשׂ אֵין לָהֶם.  {ס}  ה הָאֹכְלִים, לְמַעֲדַנִּים, נָשַׁמּוּ, בַּחוּצוֹת; הָאֱמֻנִים עֲלֵי תוֹלָע, חִבְּקוּ אַשְׁפַּתּוֹת.  {ס}  ו וַיִּגְדַּל עֲו‍ֹן בַּת-עַמִּי, מֵחַטַּאת סְדֹם:  הַהֲפוּכָה כְמוֹ-רָגַע, וְלֹא-חָלוּ בָהּ יָדָיִם.  {ס}  ז זַכּוּ נְזִירֶיהָ מִשֶּׁלֶג, צַחוּ מֵחָלָב; אָדְמוּ עֶצֶם מִפְּנִינִים, סַפִּיר גִּזְרָתָם.  {ס}  ח חָשַׁךְ מִשְּׁחוֹר תָּאֳרָם, לֹא נִכְּרוּ בַּחוּצוֹת; צָפַד עוֹרָם עַל-עַצְמָם, יָבֵשׁ הָיָה כָעֵץ.  {ס}  ט טוֹבִים הָיוּ חַלְלֵי-חֶרֶב, מֵחַלְלֵי רָעָב:  שֶׁהֵם יָזֻבוּ מְדֻקָּרִים, מִתְּנוּבֹת שָׂדָי.  {ס}  י יְדֵי, נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת--בִּשְּׁלוּ, יַלְדֵיהֶן; הָיוּ לְבָרוֹת לָמוֹ, בְּשֶׁבֶר בַּת-עַמִּי.  {ס}  יא כִּלָּה יְהוָה אֶת-חֲמָתוֹ, שָׁפַךְ חֲרוֹן אַפּוֹ; וַיַּצֶּת-אֵשׁ בְּצִיּוֹן, וַתֹּאכַל יְסֹדֹתֶיהָ.  {ס}  יב לֹא הֶאֱמִינוּ מַלְכֵי-אֶרֶץ, וכל (כֹּל) יֹשְׁבֵי תֵבֵל:  כִּי יָבֹא צַר וְאוֹיֵב, בְּשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם.  {ס}  יג מֵחַטֹּאות נְבִיאֶיהָ, עֲו‍ֹנֹת כֹּהֲנֶיהָ:  הַשֹּׁפְכִים בְּקִרְבָּהּ, דַּם צַדִּיקִים.  {ס}  יד נָעוּ עִוְרִים בַּחוּצוֹת, נְגֹאֲלוּ בַּדָּם; בְּלֹא יוּכְלוּ, יִגְּעוּ בִּלְבֻשֵׁיהֶם.  {ס}  טו סוּרוּ טָמֵא קָרְאוּ לָמוֹ, סוּרוּ סוּרוּ אַל-תִּגָּעוּ--כִּי נָצוּ, גַּם-נָעוּ; אָמְרוּ, בַּגּוֹיִם, לֹא יוֹסִפוּ, לָגוּר.  {ס}  טז פְּנֵי יְהוָה חִלְּקָם, לֹא יוֹסִיף לְהַבִּיטָם; פְּנֵי כֹהֲנִים לֹא נָשָׂאוּ, זקנים (וּזְקֵנִים) לֹא חָנָנוּ.  {ס}  יז עודינה (עוֹדֵינוּ) תִּכְלֶינָה עֵינֵינוּ, אֶל-עֶזְרָתֵנוּ הָבֶל; בְּצִפִּיָּתֵנוּ צִפִּינוּ, אֶל-גּוֹי לֹא יוֹשִׁעַ.  {ס}  יח צָדוּ צְעָדֵינוּ, מִלֶּכֶת בִּרְחֹבֹתֵינוּ; קָרַב קִצֵּנוּ מָלְאוּ יָמֵינוּ, כִּי-בָא קִצֵּנוּ.  {ס}  יט קַלִּים הָיוּ רֹדְפֵינוּ, מִנִּשְׁרֵי שָׁמָיִם; עַל-הֶהָרִים דְּלָקֻנוּ, בַּמִּדְבָּר אָרְבוּ לָנוּ.  {ס}  כ רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ יְהוָה, נִלְכַּד בִּשְׁחִיתוֹתָם:  אֲשֶׁר אָמַרְנוּ, בְּצִלּוֹ נִחְיֶה בַגּוֹיִם.  {ס}  כא שִׂישִׂי וְשִׂמְחִי בַּת-אֱדוֹם, יושבתי (יוֹשֶׁבֶת) בְּאֶרֶץ עוּץ; גַּם-עָלַיִךְ, תַּעֲבָר-כּוֹס--תִּשְׁכְּרִי, וְתִתְעָרִי.  {ס}  כב תַּם-עֲו‍ֹנֵךְ, בַּת-צִיּוֹן--לֹא יוֹסִיף, לְהַגְלוֹתֵךְ; פָּקַד עֲו‍ֹנֵךְ בַּת-אֱדוֹם, גִּלָּה עַל-חַטֹּאתָיִךְ.  {פ}
מגילת איכה - פרק ה
בפרק החמישי מסופר על צפיית הגאולה. 
"זכרו את האלוקים!" – פרק אחרון זה, הוא זעקה אחת גדולה של תפילה, אמונה ותקווה. זכרו מה קרה לנו וראו את הקלון. זרים ירשו אותנו; בבתינו יושבים אחרים. אנחנו מוכרחים לשלם בכדי לשתות את מימינו ולקנות את עצי ההסקה שלנו עצמנו. מוות מרעב ... צעירים וזקנים נרצחים באכזריות. השמחה שלנו הפכה לאבל. הכתר שלנו נפל מעל ראשנו.לקראת סוף הפרק מופיע תיאורו של הר ציון השומם, אשר שועלים מתהלכים בו –"על זה היה דוה ליבנו, על אלה חשכו עינינו." (ה', י"ז).
בכל אופן, אין המגילה מסתיימת ללא תפילה נרגשת אל האלוקים: "אתה ה' לעולם תשב על כסאך לדור ודור. למה לנצח תשכחנו...?" (ה', כ'). ובקשה אחרונה שלנו מהא-ל: "השיבנו ה' אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם!" (ה', כ"א).
  
א זְכֹר יְהוָה מֶה-הָיָה לָנוּ, הביט (הַבִּיטָה) וּרְאֵה אֶת-חֶרְפָּתֵנוּ.  ב נַחֲלָתֵנוּ נֶהֶפְכָה לְזָרִים, בָּתֵּינוּ לְנָכְרִים. ג יְתוֹמִים הָיִינוּ אין (וְאֵין) אָב, אִמֹּתֵינוּ כְּאַלְמָנוֹת.  ד מֵימֵינוּ בְּכֶסֶף שָׁתִינוּ, עֵצֵינוּ בִּמְחִיר יָבֹאוּ.  ה עַל צַוָּארֵנוּ נִרְדָּפְנוּ, יָגַעְנוּ לא (וְלֹא) הוּנַח-לָנוּ.  ו מִצְרַיִם נָתַנּוּ יָד, אַשּׁוּר לִשְׂבֹּעַ לָחֶם.  ז אֲבֹתֵינוּ חָטְאוּ אינם (וְאֵינָם), אנחנו (וַאֲנַחְנוּ) עֲו‍ֹנֹתֵיהֶם סָבָלְנוּ.  ח עֲבָדִים מָשְׁלוּ בָנוּ, פֹּרֵק אֵין מִיָּדָם.  ט בְּנַפְשֵׁנוּ נָבִיא לַחְמֵנוּ, מִפְּנֵי חֶרֶב הַמִּדְבָּר.  י עוֹרֵנוּ כְּתַנּוּר נִכְמָרוּ, מִפְּנֵי זַלְעֲפוֹת רָעָב.  יא נָשִׁים בְּצִיּוֹן עִנּוּ, בְּתֻלֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה.  יב שָׂרִים בְּיָדָם נִתְלוּ, פְּנֵי זְקֵנִים לֹא נֶהְדָּרוּ.  יג בַּחוּרִים טְחוֹן נָשָׂאוּ, וּנְעָרִים בָּעֵץ כָּשָׁלוּ.  יד זְקֵנִים מִשַּׁעַר שָׁבָתוּ, בַּחוּרִים מִנְּגִינָתָם.  טו שָׁבַת מְשׂוֹשׂ לִבֵּנוּ, נֶהְפַּךְ לְאֵבֶל מְחֹלֵנוּ.  טז נָפְלָה עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ, אוֹי-נָא לָנוּ כִּי חָטָאנוּ.  יז עַל-זֶה, הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ--עַל-אֵלֶּה, חָשְׁכוּ עֵינֵינוּ.  יח עַל הַר-צִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם, שׁוּעָלִים הִלְּכוּ-בוֹ.  {פ} 
יט אַתָּה יְהוָה לְעוֹלָם תֵּשֵׁב, כִּסְאֲךָ לְדוֹר וָדוֹר.  כ לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ, תַּעַזְבֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים.  כא הֲשִׁיבֵנוּ יְהוָה אֵלֶיךָ ונשוב (וְנָשׁוּבָה), חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם.  כב כִּי אִם-מָאֹס מְאַסְתָּנוּ, קָצַפְתָּ עָלֵינוּ עַד-מְאֹד.  {ש}
תאור חורבן בית המקדש הראשון
חורבן בית המקדש השני

אין תגובות:

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ
לֹא־רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא־צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם־לִשְמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה׳