לקראת שבת - פרשת עקב

לעילוי נשמת עטיה שרה בת יצחק הלוי פרשת עקב - ערבות הדדית
בפרשת השבוע מופיעה פרשה שניה של קריאת שמע: "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" (דברים יא, יג), ובפרשה הקודמת פרשת ואתחנן קראנו את הפרשה הראשונה: "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ" (דברים ו, ד).

אם נתבונן נמצא שיש הבדל בין שתי הפרשיות בפרשה ראשונה פרשת "שמע ישראל" נאמרה בלשון יחיד:

ד שְׁמַע יִשְׂרָאֵל  י-ק-ו-ק אֱלֹקינוּ י-ק-ו-ק אֶחָד.  ה וְאָהַבְתָּ אֵת י-ק-ו-ק אֱלֹקיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשְׁךָ וּבְכָל-מְאֹדֶךָ
ו וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל-לְבָבֶךָ.  ז וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ.  ח וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל-יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ.  ט וּכְתַבְתָּם עַל-מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ. (דברים ו ד-ט)

ואילו הפרשה השנייה של קריאת שמע מופיעה בלשון רבים:
יג וְהָיָה אִם-שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל-מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת-י-ק-ו-ק אֱלֹקיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל-לְבַבְכֶם וּבְכָל-נַפְשְׁכֶםיד וְנָתַתִּי מְטַר-אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ.  טו וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ.  טז הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם.  יז וְחָרָה אַף-י-ק-ו-ק בָּכֶם וְעָצַר אֶת-הַשָּׁמַיִם וְלֹא-יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת-יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר י-ק-ו-ק נֹתֵן לָכֶם.  יח וְשַׂמְתֶּם אֶת-דְּבָרַי אֵלֶּה עַל-לְבַבְכֶם וְעַל-נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל-יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם.  יט וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת-בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ.  כ וּכְתַבְתָּם עַל-מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ.  כא לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע י-ק-ו-ק לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל-הָאָרֶץ. (דברים יא יג-כא)

כמו כן בפרשה הראשונה נאמר בכל לבבך שהיינו בשני יצריך , הטוב והרע. בכל נפשך- אפילו נוטלים את נפשך. ובכל מאודך – בכל ממונך. ואילו בפרשה השנייה מופיע רק בכל ללבכם ובכל נפשכם ללא "בכל מאודכם".

הגמ' בברכות (יג.) אומרת: אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה: לָמָּה קָדְמָה שְׁמַע לִוְהָיָה אִם שָׁמֹעַ? כְּדֵי שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ יְקַבֵּל עָלָיו עֹל מִצְוֹת.

הרי שפרשה ראשונה היא קבלת עול מלכות שמים (אהבת ה'), ופרשה שניה היא קבלת עול מצוות. כל יחיד ויחיד יכול לקבל על עצמו עול מלכות שמים, ולכן נאמרה פרשה זו ביחיד. אך כדי לקיים את כל תרי"ג המצוות – כאן חייבים את כלל ישראל, כי אי אפשר לאדם יחיד לקיים את כל מצוות התורה. ישנם מצוות שהם שייכות לכוהנים, וישנם מצוות השייכות למי שיש לו קרקע, ולא ניתן לאדם שאין לו קרקע  לקיימן. ולכן, כדי לקיים את כל התורה כולה, צריך את הערבות ההדדית שבין כל חלקי עם ישראל, ולכן נאמרה פרשה זו בלשון רבים.
כמו כן אדם פרטי יכול להקריב את כל מאודו (כל רכושו) לאהבת ה' ,אבל אי אפשר לדרוש זאת מכלל ישראל, לכן בפרשה השנייה- זה לא מופיע.

רעיון דומה לזה  אומר האור החיים הקדוש בפרשת תרומה. על כל הכלים של המשכן נאמר "ועשית" – בלשון יחיד. אך רק על בניית הארון כתוב "ועשו ארון" – בלשון רבים. מדוע? כי הארון מסמל את התורה והמצוות – "ארון העדות", ולקיים את כל התורה כולה אפשר רק ע"י כלל ישראל, ואין בידי היחיד לקיים את התורה כולה.

כמו כן אנו מוצאים הבדל זה בין פרשת משפטים לפרשת יתרו. לפני קבלת התורה נאמר: "וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה" (שמות יט, ח), ואילו בפרשת משפטים נאמר: "וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם, וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמות כד, ז).

מהו פשר השינוי שבפרשת יתרו נאמר "נעשה", ובפרשת משפטים "נעשה ונשמע"? אלא ההבדל הוא שבפרשת יתרו נאמר "וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו" – כלל עם ישראל יכול לעשות את כל התורה כולה, ולכן נאמר "נעשה". אך כאשר כל אחד ואחד מעם ישראל עונה בנפרד, הרי ישנם מצוות שרק כהנים או מלך יכולים לקיימם ואנחנו יכולים רק ללומדם, ולכן נאמר "נעשה ונשמע" – את המצוות שלא ניתן לקיימן אנו נלמד, ויחשב כאלו קיימנו אותם.

זהו יסוד הערבות שקיים בכלל ישראל, כאשר כל אחד מקיים את המצוות הקשורות אליו ומזכה את השני במצוות שלו, וכך מתקיימת התורה כולה. דבר זה מחייב כל אחד ואחד מעם ישראל, שאם אדם אינו מקיים את המצוות הספציפיות השייכות לו, הוא פוגע לא רק בעצמו אלא בכלל ישראל כולו.








 רעיון זה ניתן לראות גם בהבדל בין תפילין של יד לתפילין של ראש. תפילין של יד, שהם כנגד הזרוע, שייך לעולם העשייה – קיום המצוות, ואילו תפילין של ראש, שהם כנגד המוח, שהוא עולם המחשבה – קבלת עול מלכות שמים. אם נשים לב, תפילין של יד עשוי בית אחד, ואילו תפילין של ראש עשוי ארבעה בתים. בתפילין של ראש, שזה כנגד קבלת עול מלכות שמים – כל אחד ואחד מקבל לפי מדרגתו האישית, לכן יש ארבעה בתים. אך תפילין של יד – שזה קיום המצוות, כאן צריך את כל כלל ישראל, ולכן זה בבית אחד.

זוהי "ברית הערבות" הקיימת בעם ישראל, כי "כל ישראל ערבים זה לזה". מתוך ערבות ואחדות זו יזכנו ה' לראות בנחמת ציון וירושלים, ויקוים בנו דברי הנביא בהפטרת השבת: "כִּי נִחַם ה' צִיּוֹן נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן ה' שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה" (ישעיהו נא, ג).

שבת שלום
עזרא  יעקב

אין תגובות:

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ
לֹא־רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא־צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם־לִשְמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה׳