לקראת שבת - פרשת שופטים

משפט התורה במשנת הרצי"ה קוק

הרב רצון ערוסי, רב העיר קרית אונו

חבר מועצת הרה"ר לישראל ויו"ר הליכות עם ישראל

הרצי"ה קוק זצ"ל, כאביו הראי"ה קוק זצ"ל, ראה בשיבת העם לארץ הקודש, ובייחוד ייסוד המדינה, ראשיתה של תחייה לאומית, שמהותה היא תורנית אלוקית, שלימות רוחנית לכל יחיד, ושלימות רוחנית לכלל. ואשר מבחינה לאומית שלימות זו תושג בימות המשיח, בבניין המקדש ובניהול המדינה, ובהתנהלות האומה, לפי תורתנו הקדושה.

מובן מאליו, שלפי תפיסת עולם כזו, הדבר פשוט, שאין תחייה מדינית יהודית בלי המשפט היהודי, המשפט הלאומי של עמנו, הלוא הוא משפט התורה. כי כמו שאין אומתנו אומה אלא בתורותיה, כך אין מדינתנו מדינה יהודית, בלי הדין היהודי, שהוא דין תורה. להלן נתחקה אחרי חלק משפע התבטאויותיו שיכולות לאשש את דברינו אלה, על תמצית השקפתו.

 1. תורת הלכות המשיח

לא רבים עסקו בהלכות המשיח, אפילו הרי"ף, הרא"ש והטור, ומרן הב"י, לא עסקו בהן. רק הרמב"ם עסק בהן. והנה הראי"ה קוק עסק בהן בספרו משפט כהן, והרצי"ה הוציא גם ספר זה לאור עולם.

בדברי הפתיחה לשו"ת משפט כהן, לאביו הראי"ה קוק, ספר תשובות במצוות התלויות בארץ, זרעים, קדשים, טהרה, סנהדרין ומלכים, שחלק גדול מתשובות אלו הן לעקבתא דמשיחא, הרצי"ה כתב פתיח:

"מנא לן דעבדינן זכר למקדש דאמר קרא, כי אעלה ארוכה לך, וממכותיך ארפאך נאום ה'. כי נדחה קראו לך, ציון היא דורש אין לה, מכלל דבעיא דרישה" (ר"ה, ל, א).

לדעת הרצי"ה, יש לאומתנו שני סוגי מחלות: פנימיות וחיצוניות. הפנימיות תרופותיהן טבעיות, מזון מתאים, והתנהלות טבעית מתאימה. וזוהי הארוכה שעליה הנביא מדבר ומבטיח שה' יעלה לכנסת ישראל ארוכה. ומחלות חיצוניות, תרופותיהן ברוב המקרים ניתוח, חבישה, שימוש בתרופות לא טבעיות וכיו"ב.

לדעת הרצי"ה, מצבה של האומה מאז חורבן המקדש, שהיא חולה במחלות פנימיות ובמחלות חיצוניות. המחלות החיצוניות באו לאומתנו בשל העדר ההשפעה האדירה, הרגשית והחווייתית, של המקדש עלינו, וזאת משום שהוא חרב. והמחלות הפנימיות באו לנו בשל חסרון דעת תורת המקדש וארץ הקודש. "וגם לכללות התורה הוסרה המצנפת והורם העטרה, כי מלשכת הגזית יצאה תורה לכל ישראל, ועתה בעוונינו חשכו הרואות בארובות. וכאין עינים נגששה, וביון מצולות הספיקות, באין מעמד בהרבה עיקרי התורה".

יש לשים לב, שלדעת הרצי"ה, רק הסנהדרין היושבת בלשכת הגזית היא מקור התורה לכל ישראל, ובלעדיה, אנו כסומים בארובה. ואנו טובעים בים של ספיקות, ואין מעמד להרבה מעיקרי התורה. דברים אלו לא השתנו גם כשנוסדה מדינת ישראל ונוסדה מערכת משפטית ובראשה בית המשפט העליון. כי זו מערכת משפטית בלי תורת ה'. ובלי עיקרי התורה. ונשארנו סומים בארובה.


פרשת  שופטים, הסבר קצר של הרב אבינר  מדוע לא ניתן עדיין להקים סנהדרין.

לדעת הרצי"ה, החורבן נגרם "על עזבם את תורתי, ולכן סוד הגאולה הוא בשיבתנו אל התורה, ובמיוחד "יתרון הכשר נתן לסגולה זאת בהגיוננו במצות הקודש והמקדש, ועל התורה התלויה בארץ", לדברי הרצי"ה ה' נתן סגולה בתורתנו, "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה", "ומסוגלת התלמוד היא לכונן את הלב ולזרז את הנפש אל קיומם... כי מיעוט שימת הלב והיסח הדעת מחלקי התורה הללו, שהם עיקרים לישועת נפשו, גורם בעוונינו רחוק עת הישועה, כי איך נבוא אל הארץ, ולא שמנו לב לדעת משפט אלקי הארץ, אשר הוא אדון כל, ועיניו בה ומטרה בחוקי צדק ותורת אמת, ובעוונינו אנו רואים, שכמו שרבה העזובה בשכחת כלל התורה מסיבת גלותנו, כן עוד יותר נעזב וניטש הוא חלק התורה התלוי בארץ ובמקדש, כי דורשיו מעט, והוגיו נער יכתבם, ע"כ רחקה הישועה, ושיבתנו לארץ קדשנו הולכת בכבדות, תחת אשר היה לה לצעוד צעדי ענק, כי עת לחננה, כי בא מועד, גם רצו עבדי ה' ועמו אבניה ויחוננו עפרה, תלי"ת".

הנה כי כן, אי אפשר לעמנו לבוא לארץ הקודש ולהתיישב בה, בלי לעסוק ולדעת ולקיים את משפטי אלוקי הארץ, ומשפט אלוקי הארץ, לדעת הרצי"ה, הוא תורת המקדש, וחוקי הצדק ותורת האמת, אסור להזניח תורת המקדש ותורת הצדק, כי הזנחת עניינים אלו היא מעכבת את גאולתנו השלימה, וההיפך, ככל שנעסוק בעניינים אלו, אנו מכשירים את עצמנו לקראת התגשמותם, כי גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, תחילה בנפשותינו ובהגיוננו, ואח"כ בכך שהחזון ייהפך למציאות.

אמנם הרצי"ה מדבר במפורש על תורת המקדש וארץ הקודש, אבל הוא כלל בדבריו את הסנהדרין שבלשכת הגזית, וחוקי הצדק של ה'.

לדבריו, עמנו חולה במחלה פנימית ובמחלה חיצונית, ומחלות אלו הם סיבות החורבן והמשכו. והתרופה למחלות הפנימיות, לימוד תורת המקדש וארץ הקודש, כי זהו המזון הרוחני הטבעי של אומתנו הקדושה. ומתוך לימוד זה נכונן את נפשותינו לקיומם ונזכה לסגולה, שגדול תלמוד שמביא לידי מעשה, כל זמן שאין עוסקים בתורת המקדש וארץ הקודש, משהים את הישועה וככל שעוסקים בהם, מזרזים את הישועה.

ודומה שכל דבריו אמת וצדק, וקל וחומר הם הדברים למשפט התורה, שע"י התעסקות במשפט התורה, מתעורר הרצון ליישמו על ידי ייסוד בתי דין לממונות, ומתוך כך נזכה לחידוש הסנהדרין, כי זה אותו מתכון, ועל בסיס אותו עקרון, כמו בענייני המקדש.

2.
משטר יהודי דמוקרטי שווה מלכות
אחד הדברים החשובים שעשה הראי"ה קוק כדי להניח תשתית הלכתית מוצקה לניהול חיי האומה בימינו עפ"י התורה, הוא בכך שהוא קבע בתשובתו, משפט כהן, קמד, עמ' שלז-שלח, שבזמן שאין מלך חוזרים משפטי המלוכה ליד האומה בכללה... ולכל שופט שקם בישראל יש דין מלך". "כל שמנהיג את האומה דן הוא במשפטי המלוכה, שהם כלל צרכי האומה לשעתו ולמעמד העולם". והוא הסתייע בדברי הרמב"ם, סנהדרין, ד, יג, שכתב: "ראשי גליות שבבבל במקום מלך הן עומדים, ויש להם לרדות את ישראל בכל מקום ולדון עליהם, בין רצו בין לא רצו, שנאמר, לא יסור שבט מיהודה, אלו ראשי גליות שבבבל".

ועל דברי הרמב"ם אלו, הוסיף הראי"ה קוק: "וק"ו שנשיאים המוסכמים באומה (=משטר דמוקרטי), בזמן שהיא בארצה ובשלטונה, באיזו מדרגה שהיא, שהועמדו בשביל הנהגת האומה, לא רק בעיקר בשביל הרבצת התורה, כבני בניו של הלל, דלא נקראו שבט, כ"א מחוקק, כפי הנראה מסנהדרין, ה, א, דאינם עומדים במקום מלך, כ"א כח בי"ד יש להם. אבל אותם שהוסכמו בעמדתם לכתחילה בשביל האומה בהנהגתם הכללית, גם הארצית, כמלכי בית חשמונאי, וגם נשיאיהם פשיטא דלא גריעי מראשי גליות שבבבל... אבל כשמתמנה מנהיג האומה לכל צרכיה בסגנון מלכותי, ע"פ דעת הכל ודעת בי"ד, ודאי עומד במקום מלך, לענין משפטי המלוכה הנוגעים להנהגת הכלל".

מדברי הראי"ה קוק למדנו, כל שופט שמנהיג את האומה, אפילו ראשי גלויות שבבבל יש לו דין מלך, ואפילו נשיא או שליט נבחר ומוסכם להנהיג את ישראל בארצו (=מדינת ישראל), יש לו דין מלך. נהפוך הוא, גדולי תורה כמו בית הלל, שנועדו לרבץ תורה, יש להם רק כח בי"ד, ולא כח מלוכה. והרצי"ה קוק בהערותיו על תשובה זו הוסיף להבהיר ולחזק את דברי אביו בהפניה למקורות תומכים, כך לדוגמה הוא הפנה למאירי, סנהדרין, נב, ב, שכתב על דברי הגמרא, "בזמן שיש כהן (=מקדש) יש משפט (=מלך וסנהדרין), אין כהן (=אין מקדש) אין משפט (=לא מלך ולא סנהדרין), "ועל כך כתב המאירי", ומכל מקום, דיני המלכות קיימים בכל זמן, ואף בכל דור ודור יש רשות למנהיגי הדור, גדולי הארצות לענוש ולהרוג דרך הוראת שעה, על הדרכים שביארנו, וזהו שנרמז בתורה אחר כן, ואל השופט אשר יהיה בימים ההם".

זאת ועוד, הרצי"ה הבליט והדגיש את יכולת מנהיגי כל דור ודור, לדון בהוראת שעה, כדברי המאירי, והסתייע בדברי הר"ן בדרשותיו, דרוש יא, שכתב: כאשר לא יהיה מלך בישראל, השופט יכלול שני הכוחות, כח השופט וכח המלך".

הרי שהרצי"ה חיזק ואימץ את גישתו של אביו שבכל דור ודור, וגם בימינו, ובמיוחד בארצנו, במדינת ישראל, יש למנהיגות כח של שופט וכח של מלך.

וכאן המקום להעיר ולסלק טעות רווחת במשנתם של מי מתלמידי הרצי"ה,שהם חושבים שיש למשטר הדמוקרטי, מעמד של מלך כדי לתת לגיטימיות לחוקי הכנסת, ולפסיקות בתי המשפט. ואין הדבר כן. הלגיטימיות היא מוגבלת, שדבריהם לא יסתרו דיני תורה. וכן, שאנו, שלומי אמוני ישראל, חייבים לעשות מאמצים רבים כדי לקדם את האומה לכיוון המצב האידיאלי, שנהיה עם קודש עפ"י תורת הקודש, וכפי שהדברים יובהרו היטב במשנתו הרצי"ה, להלן, ביחס למהותה של מדינה יהודית.

3. מדינה יהודית עפ"י התורה
הרצי"ה השיב לשואל אם מותר ליהודים דתיים לתמוך בדרישה למדינה יהודית? והוא השיב (התפרסמה "לנתיבות ישראל", ח"א, עמ' צג):

"לא מותרים אנו אלא מחויבים אנו בזה", אלא שהשואל שאל, "והלוא אין לנו הבטחה שהמדינה תתנהג על פי התורה". ועל כך השיב הרצי"ה, שיש לנו הבטחה מה', והיא תמומש. להלן דבריו:

"הבטחה מה', ואין אנו זקוקים למימוש הבטחה, לא ממי שהוא מן החוץ, מאי זה כוחות יהודיים או נכרים, שבעצמם אין להם ענין בערכה התורני והדתי של מדינתנו, אלא מאיתנו בעצמנו (=אנו שלומי אמוני ישראל)".

לדברי הרצי"ה עלינו, אנו שלומי אמוני ישראל, צריכים לבוא בלב שלם ואמונה רבה, "לבנות את בית ישראל בארצו ולהקים בה את מדינתו". ואז תתקיים ההבטחה שיש לנו מה', "שארץ ישראל ומדינתו תבנה ותנהג כראוי על פי התורה".

שלוש מטרות יש למדינת ישראל: בשביל ישראל – כלומר הצלתו הגופנית, בשביל התורה – שתהיה מרכז התורה ותעצים את התורה, ובשביל הארץ – דהיינו לכבשה וליישבה.

ואין ספק, שלפי גישתו זו של הרצי"ה, משפט התורה, הוא ציר מרכזי של מדינת ישראל כמדינה יהודית, וצריך להאמין שהוא יהיה משפט המדינה, ויש לעשות הכל כדי להתקדם למימוש חזון זה.

במאמרו של הרצי"ה מאמר מ', "לנתיבות ישראל", ח"א, עמ' רה, "המדינה כהתקיימות חזון הגאולה", קבע באופן ברור ששיבתנו לארצנו, היא חלק מתהליך תשובה לאומי מושלם, שבו העם שב לאלוקיו ועד אלוקיו, לא רק כיחידים, אלא כאומה, בארץ הקודש, כמדינה יהודית, שהיא מרכבה לשכינה, כפי שהיתה בעבר, וכפי שהיא צריכה להיות לפי חזון נביאי ישראל.

והרי, הדבר ברור, שבכלל תשובה לאומית זו, וכלל המשפט, השיבה שופטינו כבראשונה.

במאמרו "על הפרק" (לנתיבות ישראל, ח"א, עמ' טו), הוא התייחס לפוליטיקה של הציונות הככלית השמאלנית, שמטבעה היא צרה ומצומצמת. היא חומרית וקיומית, שרואה במדינת ישראל, מקלט מדיני. לעומת הציונות הדתית ששאיפתה היא בניין המקדש (עמ' יח) ושנחיה על פי חוקים ומשפטים צדיקים שניתנו לנו, ושננהיג סדרי חברה והנהגות מדינה עפ"י התורה, "ועל יסוד זה הלכנו להתיישב בארצנו ולייסד את מדינתנו" (שם, עמ' כב, כמו ששלמה המלך אמר, "לעשות משפט עבדו, ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו" (שם, כד), כי בשיבתנו לארץ ובהתיישבותנו בה, שאיפתנו היא, "הילכתא למשיחא", כלומר מימוש הלכות המשיח, כי אנו מאמנים בבוא המשיח (שם, עמ' כז).

הדברים ברורים יותר, במאמרו, התורה והגאולה (השאלה על היחס שבין "הדתיות", ו"המשיחיות" ביהדות), לנתיבות ישראל, ח"א, עמ' מה.

מתוך אותו מאמר עולה, ששאיפתנו להגיע לעידן המשיחי, שבו עם ישראל יבוא לידי ביטוי, בכל כוחותיו הרוחניים, עפ"י דיני התורה, ובמיוחד בארץ הקודש, "היא חוקת המדינה האלקית של ארץ חיינו", משפט אלקי הארץ, הכוללת ומדריכה את חיי היחיד ומהלכם כמו את חיי הציבור והאומה ומהלכם.

לדעת הרצי"ה, אין סתירה בין הרעיון הדתי והרעיון המשיחי. הגאולה היא קימעא קימעא, אבל היא תגיע לידי שלימות עם הופעת המשיח, שעליו כתב הרמב"ם, "וכל מי שאינו מאמין בו, או שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבנו". והרמב"ם "סדרנה ופסקנה של ההלכה בישראל, הוא הקובע את הלכות המשיח, אמונתו וסידורו".

תנועה משיחית אמתית היא זו שמאמינה בנצחיות התורה. כל התנועות שכפרו בנצחיות התורה, או שהיו משיחיות שקריות, נעלמו. בהלכה יש תקנות זכר למקדש, כי הוא ייבנה ועם ישראל יתנהל לעתיד, כבעבר, עם מקדש, ולפי התורה, וכפי שצריך להיות בשיא שלימותו.

הציונות המעשית של הרצל היא מהלך מלמטה למעלה, כלומר הציונות המעשית מתחילה בחומר, בשיבה לארץ, ביישובה, בתקומת המדינה, בביטחונה וכיו"ב, אבל היעד היא שמירת האומה, "ואין אומתנו אומה אלא באמונתה". השלימות של הציונות היא בערך המשיחי, "למקדש ולמדינה ברוחניות ובחמריות".

4. משפט התורה ומשפטי הגוים

לדעת הרצי"ה, משפט התורה הוא משפט אלקי, והוא מחבר את ישראל לאלקי ישראל, וחיבור זה הונח ע"י משה רבינו לדורות. בעיצומה של גלות, בשנת רנ"ב, שהיא שנת גירוש ספרד, חידש ר' יעקב בי רב את הסמיכה, כדי לחדש את הסנהדרין, כדי להחיות את ישראל ולהושיבם על אדמתם. יש לשלול את משפטי הגויים, כי הם חירוף וגידוף. הם בבחינת מינות, הם מושתתים על מידת רחמים וחסד מדומים, הם עוקרים את משפט התורה מתוכנו האלקי, ויש בו יסוד של שנאת לאומים וגם שפ"ד.

במאמרו "חיי שעה וחיי עולם", בספרו לנתיבות ישראל, ח"ב, עמ' שיא-שיב, כתב הרצי"ה ז"ל כדלקמן: "משה רבינו עליו השלום, בתפסו אתו, את כח המשפט, בתחילת יסודו באומה, העלה את כל ערכי המשפט עד סוף כל הדורות, לאותו התוכן האלקי שמשפטי ישראל באים אליו. ודרישת אלקים באה יחד עם המשפט הישראלי, כי יבוא אלי העם לדרוש אלקים, כי יהיה להם דבר בא אלי, ושפטתי בין איש ובין רעהו, והודעתי את חוקי האלקים ואת תורותיו".

המרכז העולמי לסגולת המשפט האלקי הוא ארץ הקודש: "ודרישת אלקים זו של המשפט נשארה סגולה ישראלית, שהיא מתגלה באופי האלקי הכולל עולמי עד וזורח בארץ ישראל, בארץ תבל נחלתו, מקום האורה של סגולת הקודש".

לדעת הרצי"ה הפקרת המשפט האלקי היא מינות: "המינות הפקירה את המשפט, תקעה את עצמה במידת הרחמים והחסד המדומה, הנוטלת את יסוד העולם והורסתו, ומתוך עקירת יסוד המשפט מתכנו האלקי תופסת אותו הרשעה היותר מגושמת, ובאה בזוהמא לחדור במשפט הפרטי של האישות היחודית וחודרת היא בהתפשטות גדולה לנפשות עמים, ובזה מתייסד יסוד שנאת לאומים ועומק רעה של טומאת שפיכת דמים, מבלי להמיש את העול מעל צואר האדם".

כינון מדינה יהודית בארצו, יכול להיות ע"י קיום משפט התורה, וע"י שלילת משפטי הגויים: "העיקר ושורש של חיוב, מינוי הדיינים שהוא כדי להחיות את ישראל, ולהושיבם על אדמתם, ושל שלילת הדיון הזה, שהוא כמו חירוף וגידוף והרמת יד בתורת משה רבינו".

כאמור, הרצי"ה ראה בחידוש הסמיכה בעיצומה של שנת גירוש ספרד, ראשית ניצנוצי הגאולה "בעצמת יסורי הגולה, בתוך תוכה של מערבלתה, קדמה והוכנה לכך פרטיה הנפלאה, על ידי יסוד ההסדר המעשי של כל צדדי חיי ההווה בשלטון התורה וביושר המשכו מכח התוקף הקדום של דין ישראל וערכו הצבורי האלקי, אז באה ההתאמצות הנשגבה, בתקופת "מזרה ישראל" (בהערה 169 כתב גימטריה של המלה "מזרה" היא רנ"ב, כלומר שנת רנ"ב, בה התבצע גירוש ספרד וחידשו את הסמיכה), להתחדשות כח הסמיכה להשבת "שופטינו כבראשונה ויועצנו כבתחילה".
סיכום
הרצי"ה קוק ראה במשפט התורה, משפט אלוקי, הוא מחבר בין עם ישראל כעם לבין אביו שבשמים, הוא אמור להקרין גם על אומות העולם. משפטי הגויים מעקרים את משפט התורה מתכנו האלוקי, ומלבד שמשפטיהם הם רק מידת רחמים וחסד מדומים, ומלבד שמשפטי הגויים זרועים שנאת עמים, ויש בה יסוד של שפ"ד, הרי הפניית עורף למשפט התורה היא מינות, והיא חירוף וגידוף והרמת יד בתורת משה.

גאולת ישראל אמתית היא בכינון משפט התורה בארץ, ויש להתאמץ כדי להשיב שופטינו כבראשונה ויועצנו כבתחילה.

האמונה שלנו במשיח היא אמתית, והגאולה בו תבוא והמקדש ייבנה ותהיה סנהדרין בלשכת הגזית.

הציונות המעשית או המדינה דהיום היא צעד ראשון בתחום החומרי, אבל הגאולה תגיע לשלימות בימות המשיח, כי היעד של הגאולה השראת השכינה בארץ הקודש ע"י בניין המקדש, אז ורק אז יהיה מרפא למחלותינו הפנימיות והחיצוניות.

בשלב זה מצווה לעסוק בהלכות עיקבתא דמשיחא, כי יש בהם משום קידום ומימוש הגאולה, "כי גדול תלמוד שמביא לידי מעשה", ולימוד זה הוא מרפא למחלה הפנימית של אומתנו, בדרך הטבעית לה.

ומכאן שמבחינת משפט התורה, יש לאל ידינו לפעול הרבה יותר מעניין המקדש, כי במשפט התורה נוכל לא רק לעסוק בלימודו, אלא גם ביישומו הלכה למעשה, במיוחד שע"י לימוד משפט התורה ויישומו, יתפשטו יותר ויותר מושגי הצדק האלקיים. וכשתהיה איתערותא דלתתא, תהיה איתערותא דלעילא, ותחודש הסנהדרין במהרה, רמב"ם, פיהמ"ש, א, ג.



אין תגובות:

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ
לֹא־רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא־צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם־לִשְמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה׳