לקראת שבת - פרשת בהר

שנת השמיטה - זמן לטיפוח הערכיות
הרב הצבאי הראשי -  הרב רפי פרץ
לעילוי נשמת משה בן נזי קשטריאן
פרשת השבוע פרשת בהר עוסקת במצווה ארץ-ישראלית מיוחדת: השמיטה, היא "שבת הארץ". כמו שאחרי שישה ימי מלאכה מגיע שבת – יום המנוחה השבועי, יום של בניין, איכות ערכית ורוחנית, כך לאחר שש שנים של עבודת אדמה בארץ ישראל מגיעה שנת השמיטה, יום השבת של הארץ. בשנת השמיטה אומה שלימה עוצרת את שטף החיים החקלאי-כלכלי שלה. מרוץ זה אמנם חשוב ובונה את העולם, אך הוא גם עלול להביא לשקיעה בחומרנות. אחת לשבע שנים אנו זקוקים למרחב לצורך פיתוח וטיפוח הצדדים הערכיים של החיים. "שנת שבתון יהיה לארץ" (כה ה). עצירה זו ממלאת את האדם בענווה. אחרי שהשקיע מזמנו וממרצו בגידול תבואת האדמה, הוא זוכר כי ללא ברכת ה' פירותיו לא יצמחו. הוא מבין שאנו צריכים לעשות כל שביכולתנו, ויחד עם זאת לא הכל תלוי בנו. תובנה זו מתבטאת בהשבתת הקרקע בשנת השמיטה.
מתוך כך, היחס לרכוש הפרטי מקבל גם הוא משמעות מחודשת, ועמו מיטשטשים הבדלי המעמדות בין העניים לעשירים. בשנת השמיטה כל השדות והגנים פתוחים לרווחה, וכל אחד רשאי להיכנס לחצר חברי ולקטוף ככל אשר ליבו חפץ. בצורה כזו עולה מעל לפני השטח האחדות שלנו, מוענק שוויון זכויות לכל ונוצרת חברה הוגנת, מכובדת ודואגת יותר. שנת השמיטה היא קריאת כיוון עבור שש שנים שתבואנה אחריה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

האם אפשר לנהל כלכלה שבה אסור להלוות בריבית ויש שמיטת חובות? על כך בסרטון בהשתתפות ד"ר נח חיות, מנהל מרכז יעקב הרצוג ללימודי יהדות, וד"ר אריאל פיקאר, תוכנית בארי מכון הרטמן

יש צורך בסולידריות חברתית בכל שנה ולא רק בשנת השמיטה. אחריות חברתית זו, שאנו לומדים בשנת השמיטה, צריכה ללוות אותנו בשאר השנים. התורה מדריכה אותנו מה היחס הראוי לעני ולדל: "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו" (כה לה) חשוב לשים לב למצבו הכלכלי של החבר עוד בטרם הידרדר, ולסייע לו מראש ככל האפשר. באחדות חברתית זו אנו ממשיכים את אופייה המיוחד של שנת השמיטה בכל השנים.
עתה, מששבנו לארצנו, אנו חוזרים לפגוש את שנת השמיטה כדאגה סולידארית ישראלית, ואיתה ערכים נוספים של דאגה לאוכלוסיות חלשות, מתן "הזדמנות שנייה" ראויה והוגנת, ואחריות ציבורית-חברתית.

המאמר באדיבות "דקה תורה" - כי כל דקה חשובה

אין תגובות:

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ
לֹא־רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא־צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם־לִשְמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה׳