אלי ציון ועריה - קינה לתשעה באב

אלי ציון ועריה
אלי ציון ועריה הינה הקינה האחרונה בסדר הקינות של תשעה באב על פי נוסח אשכנז. את קינה זאת נוהג הקהל כולו לשיר בלחן קצוב.
המשורר פונה אל ציון, שכאבה משול כאן מצד אחד לכאבה של היולדת, כאב המביא עמו חיים חדשים, ומצד שני לאסונה של בתולה שהספיקה להתאלמן עוד קודם שמומשה בריתה עם בעל נעוריה. הפיוט כולו הוא קריאה לציון לילל ולקונן על שברה ואסונה. לאורכו נמנית רשימת אסונותיה של ציון, סיבות אבלה, הבנויה על המלים הפותחות כל שורה "עלי" ו"ועל" לסירוגין. רשימת הפורענויות מסודרת על סדר הא"ב, על הדרך שבה בנויים רוב פרקיה של אם הקינות – מגילת איכה. צורה ספרותית זו מעידה על היקפו המלא של האסון שפקד את העם. רק בבית האחרון מסתבר שהפיוט אינו מהווה רק פנייה אל ציון לזעוק את זעקתה, אלא גם פנייה לאלוהים להקשיב לזעקה זו, שכן באסונה של ציון מתחלל גם שמו של האל.
הפיוט פותח כל בית במלה עֲלֵי ומסיים בחרוז "הָ" ובכך מעצים ומהדהד קולות של שבר, אנחה ויללה - אנו כמו שומעים אָה, אַי, אַלְלַי.

אֱלִי צִיּוֹן וְעָרֶיהָ
כְּמוֹ אִשָּׁה בְּצִירֶיהָ
וְכִבְתוּלָה חֲגוּרַת שַׂק
עַל בַּעַל נְעוּרֶיהָ
עֲלֵי אַרְמוֹן אֲשֶׁר נֻטַּשׁ
בְּאַשְׁמַת צֹאן עֲדָרֶיהָ
וְעַל בִּיאַת מְחָרְפֵי אֵל
בְּתוֹךְ מִקְדַּשׁ חֲדָרֶיהָ
עֲלֵי גָלוּת מְשָׁרְתֵי אֵל
נְעִימֵי שִׁיר זְמָרֶיהָ
וְעַל דָּמָם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ
כְּמוֹ מֵימֵי יְאוֹרֶיהָ
עֲלֵי הֶגְיוֹן מְחוֹלֶיהָ
אֲשֶׁר דָּמַם בְּעָרֶיהָ
וְעַל וַעַד אֲשֶׁר שָׁמַם
וּבִטּוּל סַנְהֶדְרֶיהָ
עֲלֵי זִבְחֵי תְמִידֶיהָ
וּפִדְיוֹנֵי בְּכוֹרֶיהָ
וְעַל חִלּוּל כְּלֵי הֵיכָל
וּמִזְבֵּחַ קְטוֹרֶיהָ
עֲלֵי טַפֵּי מְלָכֶיהָ
בְּנֵי דָוִד גְּבִירֶיהָ
וְעַל יָפְיָם אֲשֶׁר חָשַׁךְ
בְּעֵת סָרוּ כְּתָרֶיהָ
עֲלֵי כָבוֹד אֲשֶׁר גָּלָה
בְּעֵת חָרְבַּן דְּבִירֶיהָ
וְעַל לוֹחֵץ אֲשֶׁר לָחַץ
וְשָׂם שַׂקִּים חֲגוֹרֶיהָ
עֲלֵי מַחַץ וְרֹב מַכּוֹת
אֲשֶׁר הֻכּוּ נְזִירֶיהָ
וְעַל נִפּוּץ אֱלֵי סֶלַע
עֲוִילֶיהָ נְעָרֶיהָ
עֲלֵי שִׂמְחַת מְשַׂנְאֶיהָ
בְּשָׂחְקָם עַל שְׁבָרֶיהָ
וְעַל עִנּוּי בְּנֵי חוֹרִין
נְדִיבֶיהָ טְהוֹרֶיהָ
עֲלֵי פֶשַׁע אֲשֶׁר עָוְתָה
סְלוֹל דֶּרֶךְ אֲשׁוּרֶיהָ
וְעַל צִבְאוֹת קְהָלֶיהָ
שְׁזוּפֶיהָ שְׁחוֹרֶיהָ
עֲלֵי קוֹלוֹת מְחָרְפֶיהָ
בְּעֵת רַבּוּ פְגָרֶיהָ
וְעַל רִגְשַׁת מְגַדְפֶיהָ
בְּתוֹך מִשְׁכַּן חֲצֵרֶיהָ
עֲלֵי שִׁמְךָ אֲשֶׁר חֻלַּל
בְּפִי קָמֵי מְצֵרֶיהָ
וְעַל תַּחַן יְצַוְּחוּ לָךְ
קְשׁוֹב וּשְׁמַע אֲמָרֶיהָ

אין תגובות:

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ
לֹא־רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא־צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם־לִשְמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה׳