מידת הגאווה

לעילוי נשמת איריס בת אלגריה ושמעון
הגאווה
"איזהו גיבור הכובש את ייצרו",  נדרשת גבורה רבה על מנת להלחם עם נטיות נפשיות טבעיות, ולשנות את הטבע, אחת המידות הראשיות הטעונה תיקון היא מידת הגאווה.
כשם שאדם צריך לנקות את עצמו במעשים, כך צריך להיות נקי במידותיו.
כמה פעמים בחיי היום יום יצא לנו לבצע פעולה ואפילו הכי פשוטה ולהתגאות במעשינו, במה שאנו ?

ומהי בעצם גאווה?
גאווה היא תחושת ערך, הערכה  והחשבה של אדם לתכונותיו,למעשיו לדברים שיצר ולעצמו.
לעיתים הערכת היתר מוקרנת מהאדם אל דברים המתייחסים ושייכים אליו, לדוגמא: רכושו,תפיסותיו או אנשים שמשמשים כמנהיגיו.

הגאווה בדרך כלל תהיה בהקשר חברתי כאשר האדם מבדיל באמצעותה בינו לבין האחרים.
******************************************************************************
כמה רעה היא מידת הגאווה - הרב יוסף מזרחי
לפעמים רצונו של האדם להתגאות גורם לכך, שירצה שכולם יעריצו את מידת הענווה שבו, והוא מבצע  כל מיני מעשים שלמראית עין נראים כענווה. הוא לא משתמש בתארים של כבוד, הוא בעצם בורח מהכבוד,  לא מתבלט יושב בצד, בורח תמיד לסוף על מנת לא להתבלט,  על מנת, שכולם יעריצו את ענוותו הגדולה, אי אפשר כמובן כל הזמן להעמיד פנים וסופו של מעשה זה להתגלות כי לא ניתן להסתיר את העמדת הפנים לאורך ימים.  לפעמים האדם אינו מרגיש בגאוותו כי היא משתרשת כל כך, עד שהאדם אינו מרגיש, שמתייחסים אליו בזלזול, ואפילו אלו, שמכבדים אותו ולמראית עין רוכשים לו כבוד, עושים זאת באופן חיצוני בלבד, ובלבם עמוק בפנים אינם רוכשים לו כבוד כלל. אותו אדם הולך לאט לאט מדחי לדחי עד אשר אינו מקובל אפילו על בני ביתו.


כל אדם אשר יש בו גסות רוח אמר הקדוש ברוך הוא "אין אני והוא יכולים לדור בעולם", אדם אשר יש בו מידת הגאווה למעשה דוחק את רגלי השכינה, עד כדי כך, שהגאווה היא כעין עבודה זרה.
אז איך בכל אופן נוכל להתמודד אם מידת הגאווה ?
ניסיון חיינו הוא בעצם להבין מי אנחנו ומה באמת מתרחש סביבנו, לראות וללמוד מכך מה חובתנו למעשה בעולם.
בחיינו קיימות שני מלחמות, האחת בעולם הגשמי, שהיא למעשה דע את האויב.

והשנייה היא בעולם הרוחני ששם מתקיימת למעשה המלחמה הגדולה המלחמה האמיתית, שהיא מלחמת היצר.
אם לא נשכיל לדעת היכן נמצאים כוחות האויב, אין לנו סיכוי לנצח.

על כן צריך האדם להתרחק מיצר הגאווה אל הקצה השני, "מאוד מאוד הווי שפל רוח", ככל שהאדם יתבונן על עצמו וידקדק במעשיו, וילמד את חסרונותיה של הגאווה, רק אז יוכל להתרחק, להשתחרר ולכבוש אותה.

על ידי כך נעשה האדם לאדם אחר, לא רגיש, לא פגיע ולא תלוי בכבוד, אדם שלם ומאושר יותר המשוחרר מהתלות הזו.
נזכור תמיד, שהמעלות אשר ניתנו לעם ישראל נועדו לצורך ביצוע התפקיד שהועיד להם הקב"ה בעולמו, והבנה זו יוצרת את מידת הענווה האמיתית.

ישנם שני סוגי גאווה, שאם נלמד את מקור הצלחה בכל אחת מהן, נבין שהכל מאת השם יתברך ונזכה במידה של ענווה אמיתית:
גאווה אישית - ההצלחה איננה מעשה ידי אדם אלא כל כולה נתונה בידי הקדוש ברוך הוא.
גאווה  לאומית - כל ההצלחות שניתנו לנו בבנייתנו כעם וכמדינה הן מאת הקדוש ברוך הוא, בזכות הבטחותיו לאבות.
ההתמודדות האמיתית עם חטא הגאווה היא באמצעות הכרת תודה ותפילה מתמדת לקדוש ברוך הוא על כל ההצלחות שנחל לנו.

אין תגובות:

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ
לֹא־רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא־צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם־לִשְמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה׳