פרשה בקטנה - פרשת נשא

רעיון לפרשת נשא: האחדות משתלמת!
לאחר שנבחרו שנים עשר נשיאים לשבטי ישראל, נשיא לכל שבט ושבט, מתארת לנו התורה את הקורבן שהביאו ביום חנוכת המשכן, והתורה מקדישה לכל נשיא פרשה בפני עצמה, המתארת את קורבנו.
שואלים המפרשים: לכאורה כל זה מיותר ואריכות דברים, שהרי כולם הביאו אותו קרבן ואותה נדבה בלי שום שינוי, אם כן מספיק שהתורה תכתוב את רשימת הנשיאים ואחר כך בפעם אחת את מה שהביאו.
עונים המפרשים: כי הקב"ה חולק כבוד ליראיו, כמו שנאמר "כי מכבדי אכבד", ומי שמוותר על כבוד עצמו לגמרי ורק כבוד ה' נמצא מול פניו, אדם כזה מגיע לו כבוד מלא ושלם.

הנשיאים – כל אחד ביטל כבודו, כדי להגדיל את כבוד ה' יתברך. שהרי לכל שבט היו דברים המאפיינים אותו, ובהם הוא מיוחד על פני שאר השבטים, וכל אחד מהנשיאים יכול להביא נדבה המיוחדת רק לשבטו, ועשויה בכישרונות המיוחדים להם, ועל ידי כך להתבלט על פני שאר הנשיאים. אולם לא כך הייתה מחשבתם, אלא באו כולם יחד והחליטו שאף נשיא לא ישנה מחברו, לא במשקל, ולא במניין, אלא כולם יביאו אותה נדבה. נמצא שבשביל האחדות בעבודת ד', כל אחד מהנשיאים ביטל את "האני" שבו. לכן שמח הקב"ה, והבליט את שמו של כל נשיא ונשיא בנפרד ואת מתנתו כאילו הביא קורבן שונה.
והנה הנשיאים הביאו קרבן נדבה, וקרבן נדבה לא קרב בשבת. אולם את הפר שנדב הנשיא שקורבנו יצא בשבת כן הקריבו, והטעם משום שהקב"ה אמר: אתם הבאתם את מתנותיכם בשווה ובאחדות בלי הפסקה, כדי לא להבדיל בין איש לרעהו, גם אני לא אפסיק ביניכם, ואתן לכם את השבת שלי שבו תקריבו את קורבן הנדבה, כמו שנאמר: "נשיא ליום", "נשיא ליום" – אף בשבת, כדי שלא תהיה הפסקה ביניכם ותישארו באחדות .
מדוע התורה לא חוסכת במילים בתיאור קורבנות הנשיאים? פרשה בקטנה - הרב דוד סתיו
ואומר הרמב"ן, שמכיוון שמחשבתם הייתה על איחוד, גם משמים סייעו בידם, ואפילו על עצם המחשבה להביא את המתנות לא קדם אחד לחבירו, אלא כל שנים עשר הנשיאים חשבו יחד באותו רגע להביא את תרומתם, וכאן רואים את יד ד' המסייעת – כיון שבטבע על מחשבה אין שליטה.
ומוסר זה אנו צריכים ללמוד אחר קבלת התורה, שיש באפשרותנו להיות בסיס לשכינה הקדושה, על ידי שכל אחד ואחד יבחר לו את דרך החיים של אהבה ואחווה, שלום ורעות, ובחרת-בחיים.

אין תגובות:

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ
לֹא־רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא־צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם־לִשְמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה׳