שיר ווקאלי "לכה דודי"

שנים רבות מצפה עם ישראל לגאולה ומחפש את הדרך להביא אליה בקרוב. בתלמוד אנו יכולים למצוא פתרון מפתיע לשאלה כיצד להגיע אל הגאולה במהרה: "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן - מיד נגאלים" 

אין לנו צורך כאן להאריך בחשיבותה של השבת בהיותה אות ברית בין הקב"ה ובין עם ישראל, אך פרט אחד דורש בירור – מדוע דווקא שתי שבתות ? מדוע אין מספיקה שבת אחת אותה ישמור כל עם ישראל כדי להביא את הגאולה ? לפני שננסה לפתור את הבעיה הזו נפנה לעיון במצוות השבת המופיעה בעשרת הדברות של פרשת יתרו ובאותה המצווה המופיעה שוב בעשרת הדברות בפרשת השבוע שלנו. 
בספר שמות 
זכור את יום השבת לקדשו: ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך: 
ויום השביעי שבת לה’ אלהיך לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך: כי ששת ימים עשה ה’ את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעיעל כן ברך ה’ את יום השבת ויקדשהו 
בספר דברים 
שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך ה’ אלהיך : ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך: ויום השביעי שבת לה’ אלהיך לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך ו עבדך ואמתך ושורך וחמרך וכל בהמתך וגרך אשר בשעריך למען ינוח עבדך ואמתך כמוך וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויצאך ה’ אלהיך משם ביד חזקה ובזרע נטויה על כן צוך ה’ אלהיך לעשות את יום השבת 

על השינוי המפורסם בין שמור לזכור אנו אומרים בכל ערב שבת בלכה דודי "שמור וזכור בדיבור אחד", המקור לכך הוא בתלמוד. מהי המשמעות של הקביעה הזו ? האם אנו צריכים ללמוד מכך רק על נס של שתי מילים שנאמרו בדיבור אחד בזמן מתן תורה, או שיש בכך מסר גם לימינו ? 

Lecha Dodi by the Maccabeats -  שיר ווקאלי "לכה דודי"

בהמשך אנו רואים כי בספר דברים נוספו המילים "כאשר צוך ה' אלקיך", מדוע אינן מופיעות בספר שמות ?ספר דברים מדגיש כי מטרת המנוחה בשבת היא "למען ינוח עבדך ואמתך כמוך", בעוד שספר שמות רק מזכיר את מנוחת העבד והאמה אך אינו תולה בכך את מטרת השבת. ועל כולם, הנימוק הניתן לשמירת שבת בספר שמות מדבר על בריאת העולם, ואילו הנימוק הניתן בספר שמות מדבר על היציאה ממצרים האם זו אותה השבת ? נראה שככל החזרות של ספר דברים גם החזרה של של מצוות השבת נועדה לתת פן נוסף באותה המצווה. לשבת ישנן שתי מטרות האחת היא כריתת ברית בין הקב"ה ובין בני ישראל, ברית של אמונה מוחלטת בקב"ה שהוא מקור הכל. המטרה השניה היא מטרה סוציאלית, יום מנוחה הנועד להשוות בין כל המעמדות בעם ולתת להם משקל שווה. ביום בו נחים מעבודה ואין מתייחסים בעניין רב לנכסים חומריים, הרי שהעשיר והעני שווים ולא ניכר שוע לפני דל . 

ספר שמות מדגיש את הפן הראשון ואילו ספר דברים את הפן השני. לכן ישנו משקל נוסף למנוחת העבד והאמה בספר דברים מכיוון שזוהי מטרת השבת העיקרית המודגשת בו. הנימוק של שמירת השבת ככריתת ברית עם הקב"ה מקור הכל מודגשת בספר שמות על ידי הנימוק של בריאת העולם, בעוד השבת הסוציאלית מודגשת על ידי זכרון יציאת מצרים. 
התלמוד המדגיש כי זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו, רוצה לומר לנו שזו היא אותה השבת, והיא באה מאותו מקור אלוקי, ואין להפריד בין הדבקים ולבחור לנו רק רעיון אחד של שבת. זוהי אולי גם מטרתה של ההדגשה של "כאשר צווך ה' אלקיך" המופיעה בספר דברים – אף על פי שמדובר כאן בממד סוציאלי, אל תטעה לומר שהמקור הוא אנושי אלא יש הוא מגיע בדיוק מאותו מקור אלוקי. 

ובחזרה לשתי השבתות שיביאו את הגאולה. מסביר ר' משה יצחק פרידמן, כאשר אדם שומר שבת הרי שיש לו שבת אחת. אך כאשר הוא עוזר למשפחה אחרת לשמור ולקיים עונג שבת, הרי שמלבד השבת שהוא מקיים יש לו עוד שבת אחת הרשומה לזכותו, והרי שתי שבתות. השבת הראשונה מדגישה את הממד שבינו לבין קונו, ואילו השניה את הממד שבין אדם לחברו ומכאן סוד הגאולה .
שבת שלום
יעקב (יוקי) מאיר
תורה מציון, יבנה
מונטוודיאו, אורוגוואי
לְכָה דוֹדִי לִקְרַאת כַּלָּה
פְּנֵי שַׁבָּת נְקַבְּלָה
שָׁמוֹר וְזָכוֹר בְּדִבּוּר אֶחָד
הִשְׁמִיעָנוּ אֵל הַמְּיֻחָד
ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד
לְשֵׁם וּלְתִפְאֶרֶת וְלִתְהִלָּהּ
לִקְרַאת שַׁבָּת לְכוּ וְנֵלְכָה
כִּי הִיא מְקוֹר הַבְּרָכָה
מֵרֹאשׁ מִקֶּדֶם נְסוּכָה
סוֹף מַעֲשֶּׁה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּהּ
מִקְדַּשׁ מֶלֶךְ עִיר מְלוּכָה
קוּמִי צְאִי מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה
רַב לָךְ שֶׁבֶת בְּעֵמֶק הַבָּכָא
וְהוּא יַחֲמוֹל עָלַיִךְ חֶמְלָּהּ
הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי
לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִּפְאַרְתֵּךְ עַמִּי
עַל יַד בֶּן יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי
קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאלָּהּ
הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי
כִּי בָא אורֵךְ קוּמִי אוֹרִי
עוּרִי עוּרִי שִׁיר דַּבֵּרִי
כְּבוֹד ה' עָלַיִךְ נִגְלָּהּ
לֹא תֵּבֹשִׁי וְלֹא תִּכָּלְמִי
מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי וּמַה תֶּהֱמִי
בָּךְ יֶחֱסוּ עֲנִיֵּי עַמִּי
וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ
וְהָיוּ לִמְשִׁסָּה שֹׁאסָיִךְ
וְרָחֲקוּ כָּל מְבַלְּעָיִךְ
יָשִּׂישּׂ עָלַיִךְ אֱלֹהָיִךְ
כִּמְשּׂוֹשּׂ חָתָן עַל כַּלָּה
יָמִין וּשְּׁמֹאל תִּפְרֹצִי
וְאֶת ה' תַּעֲרִיצִי
עַל יַד אִישׁ בֶּן פַּרְצִי
וְנִשְּׁמְחָה וְנָגִילָה
בֹּאִי בְשָׁלוֹם עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ
גַּם בְּשִּׁמְחָה וּבְצָהֳלָה
תּוֹךְ אֱמוּנֵי עַם סְגֻלָּה
בּוֹאִי כַלָּה בּוֹאִי כַלָּה
שַׁבָּת מלְכַּתָא

אין תגובות:

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ
לֹא־רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא־צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם־לִשְמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה׳