פרשה בקטנה - מטות מסעי

מצווה לרשת את הארץ
מתוך שיעור של הרב שלמה אבינר - ישיבת עטרת כהנים

בפרשתנו מופיע הציווי לרשת את ארץ כנען (במדבר לג נא-נג): "כי אתם עברים את הירדן אל ארץ כנען, והורשתם את כל ישבי הארץ מפניכם, ואבדתם את כל משכיתם ואת כל צלמי מסכתם תאבדו ואת כל במותם תשמידו, והורשתם את הארץ וישבתם בה כי לכם נתתי את הארץ לרשת אתה". מצווה זו, של ישוב הארץ, מפוזרת בכל התורה כולה, אך כאן הדבר מופיע בצורה מרוכזת. הציווי כאן הוא לרשת את הארץ מידי יושבי הארץ ולהתיישב בה.

מצד שני מופיעה גם אזהרה מה יקרה אם נתעצל במלאכתנו (שם נד-נה): "ואם לא תורישו את ישבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינם בצדיכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם ישבים בה". אם לא נקיים את מצוות ד' להוריש את הארץ בשלמותה, יושבי הארץ ישארו בה וימררו את חיינו.
למצווה זו של ירישת הארץ יש שני צדדים:
א. קודם כל ארץ ישראל שייכת לנו מאבותינו, היא שלנו באופן טבעי אלוקי ונצחי.
ב. בנוסף לכך יש צורך לפעול למען החלת ריבונות ישראלית על הארץ.
יש הטוענים שמכיוון שארץ ישראל שייכת לנו אין צורך לפעול למען כיבוש הארץ, ולטענתם מכיוון שהארץ היא שלנו, ד' יסדר את הדברים בצורה כזו שנזכה בה. משום כך אין לפעול לכבישת הארץ, הפעולות מצידינו אינם מועילות, ולכן יש צורך להתאזר בסבלנות לחכות עד שהארץ תיפול לידינו.
וכנגד ישנה שיטה הפוכה שגם היא איננה נכונה. שהרי איננו יכולים לומר שבאמת הארץ אינה שייכת לנו אך אנו נכבוש אותה, שהרי אסור לגזול. ובוודאי שאסור לכבוש מעם את ארצו.
אלא ודאי שארץ זו שלנו היא, גם היסטורית מאבותינו וגם סגולית מריבונו של עולם לנצח נצחים, ועם זאת אין ספק שיש צורך לפעול ולהוריש את הארץ מן היושבים בה.
על המסעות והתלונות שעברו ישראל - בפרשת מטות מסעי מפי הרב דוד סתיו.


אין תגובות:

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ
לֹא־רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא־צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם־לִשְמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה׳