מידת הענווה

לעילוי נשמת איריס בת אלגריה ושמעון

"מה שעשתה החכמה עטרה לראשה – עשתה הענווה סוליתא לרגלה", שנאמר "עקב ענווה יראת ה' ". (ילקוט שמעוני, תהילים פרק קיא)
הענווה המקלפת מהאדם שכבות בלתי רצויות , מסייעת לו לגשת בגישה ישרה ותועלתית להשגת החכמה.
מידת הענווה היא הראשונה לכל מידות הנפש הטובות, שעליהן להיות נחלתו של אדם החפץ לקנות את התורה בקניין שלם.
מידת הענווה מהווה את הבסיס לעלייתו של לומד התורה ומבקש החכמה!.
מהי מידת הענווה?
ענווה היא תכונת נפש או רגש, שבו האדם מחשיב עצמו כשווה בין שווים, ואינו מרגיש כחשוב ונישא מאחרים מכל סיבה שתהיה.
הענווה היא שורש האמונה והיסוד לכל תפיסת העולם היהודית , הענווה היא היחס כלפי החברה או מעמד האדם, אלא שורש תפיסת הקיום כולה.
הענווה היא היכולת להפנים, שהמציאות כוחה איננה דבר עצמאי אלא הופעה של אלוקות אחת שלמה ואחדותית. אשר מופיעה דרך כוחות החיים והמציאות.
האמונה בקדוש ברוך הוא היא היכולת לראות את המציאות כולה כהופעה אחדותית גדולה, שמקושרת בציר אחד הרמוני, שהולך ומתעלה כל העת.
כתר המידות הטובות
ביהדות הענווה מועלית על נס, ונחשבת לכתר המידות הטובות, בתורה מלך ישראל מצווה על ענווה, ולכן הוא מצווה לכתוב לעצמו ספר תורה ולקיים את אשר נכתב בו " לבלתי רום לבבו מאחיו, ולבלתי סור מן המצווה ימין ושמאל..." ומכאן קיימת רמיזה על חובת הענווה לכל אדם.
הר של ענווה
המדרש מספר, שכאשר הקדוש ברוך הוא התכונן להעניק לעם ישראל את לוחות הברית, ניגשו אליו כל ההרים והפצירו בו, שעליהם תינתן התורה.
כל אחד מההרים ניסה להביא טיעון מוצדק לכך, שהוא יהיה ההר הנבחר, שעליו יינתן הספר הקדוש.
" אני הגבוה ביותר, לכן אני ראוי למתן ספר התורה על ראשי" אמר אחד ההרים.
"לא", ענה מיד ההר השני " אני ההר התלול ביותר ולכן ראוי, שעלי יינתן ספר התורה".
אחד אחרי השני מהרו ההרים להטיח את עמדותיהם וסיבותיהם לכך, שמגיע להם כי התורה הקדושה תינתן על ראשם.
בסופו של דבר בחר הקדוש ברוך הוא בהר סיני – לא משום שהיה ההר הכי גבוה או הכי רחב, משום שלפי המדרש, היה זה ההר העניו ביותר מבין כל ההרים בעולם!. והוא משל לענוה, וללמדנו שעל מנת ללמוד את התורה נדרש לבוא בענווה כדין טף שבאים ללמוד בלי כל יומרות וגבהות, אלא בתמימות לשמוע דבר ה'.
על מידת הענווה - הרב עמנואל מזרחי

ומשה עניו מאוד מכל אדם
ענווה – אין פירושה להימנע מלהביע עמדה. ענווה – אין פירושה להנמיך את הדימוי העצמי ולהשפיל את עצמנו עד עפר. התורה מתארת את משה רבינו (במדבר י"ב, ג') כ'עניו מאד מכל האדם' – אך עלינו לזכור, שמדובר באדם, שנאבק בפרעה מלך מצרים, שנלחם בעמלק והנהיג את בני ישראל לאורך הדרך, מיציאתם ממצרים ועד סמוך לכניסתם לארץ ישראל.
הענווה פרושה לדעת את מקומנו בעולם, עקרון זה חל גם במערכת היחסים שלנו עם הקדוש ברוך הוא, ככל שרמתו הרוחנית של האדם עולה ומטפסת הוא הופך להיות אדם יותר צנוע וענו.
ככל שאנו מתקרבים לקדוש ברוך הוא, אנו הופכים להיות מודעים יותר למגבלות האישיות שלנו, לרמת הפגיעות שלנו ולעובדה, שחיינו אינם חיי נצח.
ענווה אמיתית משמעותה ששום דבר לא חשוב בעולם, מלבד המעשים הטובים והנכונים. אדם עניו אינו תלוי בחוות דעתם של הסובבים אותו. האדם העניו, מסוגל לשים את האגו שלו בצד, בכדי לעשות את המעשה הראוי ביותר.
וכפי שאמר שלמה המלך החכם באדם: "עֵקֶב עֲנָוָה - יִרְאַת ה', עֹשֶׁר וְכָבוֹד וְחַיִּים" (משלי כב,ד). כלומר בעקבות מידת הענוה כלפי אנשים אחרים, זוכים גם לענוה כלפי ה' וממנה ליראת ה';   ובזכות הענוה ויראת ה', נותן לו ה' עושר וכבוד וחיים.

ענווים, ענווים, הגיע זמן גאולתכם 

אין תגובות:

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ
לֹא־רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא־צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם־לִשְמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה׳