לקראת שבת - פרשת פקודי

אלה פקודי המשכן – להיות נקיים מד' ומישראל
"אלה פקודי המשכן" (שמות לח כא), מין דו"ח פרטני שנותן משה לסיכום כל מעשה המשכן ("אלה פקודי. בפרשה זו נמנו כל משקלי נדבת המשכן לכסף ולזהב ולנחֹשת, ונמנו כל כליו לכל עבודתו". רש"י שם). כמו דו"ח מבקר, הנותן תחושה שצריך להרגיע אותנו שלא נחשוד במשה רבנו שלקח משהו לעצמו, שלא נחשוב שמשהו בכל זה היה לא תקין.
**********************************************************************************
פעמון ורימון - סדר מקרי? 
שילוב הדורות - הקשר בין הדור המבוגר לדור הצעיר
הרב לאו על הפרשה האחרונה שמסיימת את ספר שמות - "פקודי" .

אתה צודק. כניסוח המשפטנים, לא מספיק שהצדק ייעשה – צריך שגם ייראה באופן מדוייק, כך שלאף אחד לא יהיה פתחון פה לחשוד בכלום. לפעמים אנשים תוהים: וכי זה מתפקידם של רבנים, לעסוק בדו"חות כספיים וכו'? כן! גם זה חלק מתפקידם, לוודא שהכל יהיה ישר. וכי איננו מכירים בכל מדינות העולם פרשיות ושערוריות של אנשי ציבור ה'מגלגלים' כספים לכיסם?! השוחד הוא חטא חמור ביותר, העלול לסאב כל מערכת מדינית ושלטונית. הגדרתה של שחיתות, היא "ניצול לרעה של כֹח שניתן בנאמנות, לצורך רווח פרטי". כלומר, אדם שמנצל את מעמדו במדינה לטובתו הפרטית. אי-אפשר לסבול את המצב שמתואר על-ידי ישעיהו הנביא (א כג), אותו מצב שגרם לחורבן: "שָׂרַיִך סוררים וחברֵי גנבים כֻלו אֹהב שֹחַד ורֹדף שלמֹנים". אבל משה רבנו, לא רק שלא לקח אגורה אחת לעצמו, אלא הוא גם מסר דיווח על הכל. קוראים לזה היום 'שקיפות'. לדאוג שהכל יהיה בטוח וגלוי מבלי להותיר מקום לכל חשד (בהלכות צדקה, בטור יורה-דעה ס' רנז, כתוב: "גבאֵי צדקה הכשרים אין מדקדקין אחריהם. ומכל-מקום, כדי שיהיו נקיים מהשם ומישראל, טוב להם שיתנו חשבון". ומעיר הב"ח שם: "זה לא נמצא בפוסקים, ואולי למדו ממשה רבנו ע"ה, שנתן חשבון בנדבות המשכן, כי מי כמוהו נאמן ביתו – ונתן חשבון כדי שיהא נקי מהשם ומישראל". וכתב השל"ה [פרשת ויקהל פקודי, 'דרך חיים תוכחת מוסר' כט]: "איתא במדרש, דמשה רבינו עליו השלום היה נותן חשבון על כל דבר ודבר: זהב, כסף ונחשת [תנחומא פקודי ה, ע' שם]... מכאן יִלמד כל אדם להיות נקי מישראל, ואל יחשוב הרי אני מאנשי האמונה; ואף-על-פי שכתוב 'ולא יְחשבו את האנשים אשר יִתנו את הכסף על ידם לתת לעֹשׂי המלאכה כי באמֻנה הם עֹשִׂים' [מלכים ב יב טז], מכל-מקום ילמד בקל וחומר בנו של קל וחומר אלף פעמים ממשה רבינו עליו השלום". ובכלי יקר שמות לח כא: "ויש אומרים... משה מעצמו רצה לנקות עצמו, לכך נאמר 'אשר פֻּקד על פי משה'").

כך גם נפסק להלכה, שאסור לאדם להביא עצמו לכלל חשד. למשל, אפילו הכהנים, בעת שהיו נכנסים ל'לשכה' לרוקן את קופות שקלי התרומה, לא היו נכנסים עם מעיל ששוליו תפורים בכפל, כדי שלא יחשדו בהם שהתירו את התפר והניחו בכפל ממעות הלשכה (רמב"ם, הלכות שקלים ב י). זוהי זהירות מיוחדת כדי שהכל יהיה ברור ואי-אפשר יהיה לחשוד בהם כלל, כמו שמסבירה זאת המשנה במסכת שקלים (ג ב): "...לפי שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום, שנאמר 'והייתם נקיים מד' ומישראל' [במדבר לב כב], ואומר 'ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם' [משלי ג ד]". לצערנו, כל הזמן צצות פרשיות של אנשי ציבור שגלגלו כספים לכיסם, ולפעמים מדובר באנשים דתיים. זהו חילול השם (יומא פו א, רמב"ם הלכות יסודי התורה ה יא). לכן חשוב מאוד שהכל יהיה שקוף, ואדם צריך להתרחק מאוד מכל חשד. הוא אינו רשאי לומר: "מה איכפת לי, שיחשבו מה שהם רוצים!". אין זה עניין פרטי שלו, אלא של חילול השם, של כבוד ד' (ע' הערת רבנו הרב צבי יהודה בשו"ת עזרת כהן עמ' תכז-תכח).
הרב שלמה אבינר

אין תגובות:

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ
לֹא־רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא־צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם־לִשְמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה׳