מהי ההסתכלות הנכונה על בורא עולם?

אז מהי ההשקפה הנכונה ביותר? כיצד אנו צריכים להביט על בורא עולם? האם נביט עליו כעל מלך רם ונישא בעל חוקים, דינים ועונשים, או כעל אבא אוהב ורחמן, הסולח ומוחל. או אולי כעל "אבא חבר" שממתין לשמוע אותנו ולמלא כל משאלות ליבנו בעולם הזה?
התשובה הנכונה ביותר היא שילוב של שלושתם יחד. ה' מתגלה בדרכים רבות, ולכל אדם הוא מתגלה בדרך המיוחדת לו.
משל מוצלח על כך, שיעזור לנו להבין, ניתן למצוא בסיפורי הילדים. בסיפור הילדים המפורסם "הקוסם מארץ עוץ", מסופר על ארבעה אורחים משונים המגיעים לפגוש את השליט הגדול ביותר בארצם הדמיונית, המוכר כקוסם הגדול בעולם. כאשר הם פוגשים בו, הקוסם נגלה בכל פעם בצורה אחרת בפני כל אחד מהאורחים. בפני הילדה המצפה לפגוש מלך חזק ומושיע, מתגלה הקוסם בדמותו של ראש ענק ומרשים, אך בפני הדחליל עדין-הנפש, מתגלה הקוסם בדמותה של פיה עדינה ונוצצת. בפני איש-הפח החזק והאמיץ, מתגלה הקוסם בדמותה של חיה גדולה וחזקה, ובפני האריה המחפש גבורה ואומץ, מתגלה הקוסם בדמות של להבת אש. בסוף הסיפור מסתבר שכל החזיונות היו רק למראית-עין, והקוסם ערך להם הצגה על מנת להסתיר את דמותו האמיתית. למרות שבסיפור המחזות היו מזויפים, נוכל למצוא שעצם הרעיון הציורי של התגלויות בדרגות שונות יכול לשמש לנו, לפחות בחלקו, כמשל לחיים.
הרחמים של הקב"ה - הרב יוסף מזרחי

האמת לאמיתה היא שה' נגלה אלינו באלפי דרכים שונות, אך, למעשה, הוא עצמו נעלה מכל תיאור והשגה שכלית. למה הדבר דומה? לאב הפונה לילדיו: לילד הקטן ביותר ישיב בחיוך והלצה וייתן לו מוצץ וצעצוע, בעוד את הילד הגדול יותר ישיב על ברכיו ויקריא לו ספר מעניין. את הנער הבוגר ידריך בעצות טובות וישבח אותו על מעשיו הטובים, וכך ינהג עם כל אחד מילדיו לפי דרגתו, כפי שאמר שלמה המלך: "חנוך לנער על פי דרכו" (משלי פרק כב, ו).
חז"ל סיפרו לנו על ההנהגות השונות של ה' עם בריותיו. כך לדוגמה אמרו חז"ל: "כל הגדול מחברו - יצרו גדול הימנו" (סוכה דף נב, א). פירוש הדבר, שאדם אשר נולד עם יותר כישרונות ויכולות להתרומם ולגדול בתורה, גם מקבל ניסיונות, יצרים וקושיות שרוב בני האדם אינם צריכים להתמודד איתם בחיים. ה' מתגלה לחכמים בדרך שונה ממה שהוא מתגלה לרוב האנשים, כי ניסיונם הייחודי דורש הנהגה מיוחדת עימם. מי שקיבל כלים גדולים, גם מקבל ניסיונות ברמה אחרת. כך ה' נגלה לכל אדם לפי דרגתו (ויש פעמים שהייסורים הקשים נועדו במטרה לגרום לאדם להתבגר ולצמוח באמונתו, כדי שיכיר שה' גדול ונשגב יותר מהבנתו, ויסמוך עליו, ומתוך שיתחזק באמונה בייסורים יגדל לאיש גדול יותר).
בסופו של דבר, עלינו לזכור, שבעולם הזה גם הצדיק הגדול ביותר דומה לילד קטן בפני ריבונו של עולם, כי אין אדם המסוגל להשיג את ה' כפי שהוא באמת. אך, לאבא שבשמים יש הרבה ילדים, והוא פונה לכל ילד בדרגתו המתאימה לו.

התורה גילתה לנו שאין לבורא יתברך דמות, ולכן אסור לעובדו בשום סמל או צורה. כך ידע תמיד עם ישראל, שה' נשגב מכל דמות ומחשבה אנושית. לאחר שידעו זאת, נגלה ה' בפני הנביאים השונים לפי הצורך בדרך משל ונבואה. כך, לדוגמה, משה רבינו ראה את אלוקים על הים כגיבור מלחמה, אך מאוחר יותר ראהו כשליח ציבור עטוף בהר-סיני. בכל מקום לפי המשמעות שנצרכה בו. הנביא דניאל (פרק ז, ט) מספר שראה את הקב"ה "לבושיה כתלג חיוור", בעוד הנביא ישעיהו (פרק סג, א) מספר שראה את ה' בחיזיון "חמוץ בגדים מבוצרה", תיאור שנועד לסמל בדרך משל את קושי הדור.
לאלוקים, כמובן, אין דמות ואין צורה, והוא רק הציג את רצונו בפני הנביאים השונים בדמות המתאימה ביותר לכל נבואה. בישעיהו (פרק ו, א) נאמר "ואראה את ה' ישב על כסא רם ונשא", וביחזקאל נאמר (פרק א, כו) נאמר "כמראה אדם עליו מלמעלה". הנביאים ידעו את הכוונה והמשמעות שבכל אחד מהגילויים של ה' בחזיונותיהם, ומפרשי המקרא מסבירים אותם.
* * *
ה', למעשה, עושה עימנו חסד בכך שהוא מדבר איתנו בדרגתנו האנושית - במיוחד דרך התורה שמסר לנו, שבאמצעותה נוכל להכיר את רצונו. חז"ל אמרו שדיברה תורה כלשון בני אדם, ועלינו להודות על כך, כי אלמלא ה' דיבר איתנו בשפתנו האנושית, לא היה בכוחנו להתקרב אליו.
אנו אמנם רחוקים מלהבין את רצונו של אלוקים ומהותו, אך נוכל לשמוח בעובדה שאלוקים ללא ספק מבין אותנו. הוא ברא אותנו, את רגשותינו, יצרינו ומחשבותינו, וכל דבר שאנו מבינים ומרגישים. ה' מבין אותנו לחלוטין, הרבה יותר ממה שאנו מבינים את עצמנו, והוא יודע מה טוב בשבילנו. לכן לא קיימת באמת התייחסות אחת ויחידה לבורא עולם, כי יש אינספור דרכים בהכרת האלוקות, בקרבה אליו, וגם במידת הרחמים והדין שבהם נוהג ה' עם בני אדם בדרגות אמונה שונות.
מתוך אתר הידברות

אין תגובות:

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ
לֹא־רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא־צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם־לִשְמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה׳