לקראת שבת - פרשת ויקרא

עבודת המקדש ודורנו – ענווה וחלום
אנחנו מתחילים הפעם לא רק פרשה חדשה, אלא גם ספר חדש, השלישי בחמישה חומשי תורה, ספר ויקרא, המכונה גם 'תורת כהנים'. זהו ספר של קדושה, שחלק משמעותי ממנו עוסק בקרבנות. בראייה של אדם בן ימינו, חלק גדול מהפרשות בו נדמות כבלתי-אקטואליות לחיינו. איך אנחנו צריכים להתמודד עם ספר שעמוס בכל-כך הרבה ענייני קרבנות?
נכון, עוד לא הגיע הזמן לבנות את בית-המקדש ולהקריב קרבנות. כרגע יש לנו עבודות אחרות בארץ – לבנות את הארץ ואת המדינה, לבנות את מלכות ישראל, מה שכולל גם מלחמות לעיתים (הרחבה במפגש לפרשת תרומה סע' ד). אבל למרות שאין זו עבודתנו עכשיו, לא משום כך אנחנו צריכים לוותר על החלום העליון, על המחשבה העליונה הנשגבה של הקרבנות (וע' אורות-הקודש א עמ' רכו, "החלומות הגדולים"). כל זאת עם ענווה שעוד לא הגיע הזמן לכך, אבל בסופו-של-דבר וודאי ייבנה בית-המקדש במהרה בימינו, כמו שאנו אומרים בתפילת העמידה: "רצה ד' אלהינו בעמך ישראל ולתפילתם שעה, והשב את העבודה לדביר ביתך, ואִשי ישראל ותפילתם מהרה באהבה תקבל ברצון, ותהי לרצון תמיד עבודת ישראל עמך" ("אם מבינים אנחנו או לא מבינים, איך יתהוו הדברים הגדולים הללו – מאמינים אנחנו שדבר אלקינו יקום לעולם, וישראל הקם לתחיה, מלא כח ד', מלא אור אמונה – גוי קדוש הוא, ולקודש-קדשו ולהדרת תפארתו הוא נושא את נפשו, ובית-המקדש יבנה והיכל יווסד". מתוך איגרת ברכה של מרן הרב קוק לישיבת 'תורת כהנים', שמטרתה היתה ללמוד דיני הקרבנות, הכהנים, והמצוות התלויות בארץ. מופיעה באוצרות הראי"ה ב עמ' 446).
הרב לאו על פרשת ויקרא

אין תגובות:

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ
לֹא־רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא־צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם־לִשְמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה׳