הלכות שבת

קדושת השבת
השבת התקדשה בבריאת העולם, והיא אות ברית בין ה' לעם ישראל. גם במדבר נשמרה קדושת השבת כך שלא ירד מן, ובני ישראל לא יצאו ללקט מן, אלא ביום שישי לקטו כפליים (לחם משנה).
רבי לוי אומר: אם משמרים ישראל את השבת כראוי אפילו פעם אחת, בן דוד בא. לפי שהיא שקולה כנגד כל המצוות.
אסור ליהודי לומר לנוכרי לעשות לו מלאכה בשבת. איסור זה חל גם אם אמר לו לפני השבת, וגם אם אין המלאכה לצורך שבת. ואם צריך את הגוי בשבת, אין לרמוז לו שיעשה מלאכה, ואין לומר ביטוי שממנו יבין זאת, אך מותר לומר "איני יכול לקרוא לאור הנר" והוא יבין לבד.
עונג שבת
מצוות "זכור את יום השבת לקדשו" מקיימים ע"י שמייחדים דבר חשוב או מאכל משובח לשבת. עונג שבת: להכין תבשילים משובחים לשבת. אין צורך ללוות מאחרים לצורך שבת. אמרו חז"ל:"עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות"(שבת קי"ח ע"א). הכל תלוי באדם; עיסוקו, הכנסותיו ואפשרויותיו לשלם חובותיו.
נאמר בהקשר למן "והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו". רבותינו למדו מפסוק זה את חובת ההכנה לשבת ביום שישי. גם קריאת שניים מקרא ואחד תרגום, יסודה במצווה זו.
שיר לשבת | יה אכסוף בביצוע יצחק מאיר וחברים
כבוד השבת
לכבוד שבת לובשים בגדים נקיים ומיוחדים לשבת. בעבר נהגו לכבס רק ביום חמישי ולא ביום שישי, כי הכביסה הייתה מלאכה קשה שלא הותירה מספיק זמן להתכונן לשבת. ואנו לומדים מזה שיש צורך להתכונן לשבת מבעוד מועד ולהגיע לשבת ברוגע. וחשוב שלכל ילד יהיה דבר שאותו הוא עושה לכבוד השבת, כמו סידור שולחן, צחצוח נעליים ועוד.
מצווה להתרחץ לפני שבת במים חמים, לגזוז ציפורניים ולהסתפר. חסידים ואנשי מעשה נוהגים גם לטבול במקווה לכבוד שבת.
לכבוד שבת עורכים את השולחן ומסדרים את הבית. מייחדים טלית לשבת. כל המרבה לכבד את השבת בגופו, בבגדיו ובמאכליו- הרי זה משובח.
הוספה מחול על קודש
חובה להוסיף מחול על הקודש, ולכן מדליקים נרות שבת לפני זמן כניסת השבת (שקיעת החמה). הזמן המתפרסם בלוחות השנה תלוי בעונות השנה ואורך היום. (ברוב הערים מוסיפים כ-20 דקות ובירושלים נהגו להוסיף 40 דקות).
הדלקת נרות
הדלקת נר שבת הא חובה בכל בית משום "עונג שבת" וכדי הרבות אור ושלום-בית. על הנרות לדלוק לפחות בשעת הסעודה. על כל המצוות מברכים "עובר לעשייתן"- לפני שמקיימים אותן. לפני הדלקת נרות אי אפשר לברך, כי אז נקבל שבת ולא נוכל להדליק. לכן מדליקים את הנרות ומיד מכסים את העיניים שלא ליהנות מאור הנרות, מברכים ומורידים את הידיים.
מנהג הספרדים ועדות המזרח שמברכים לפני ההדלקה, ומכוון שלא לקבל עדיין את השבת.
קבלת שבת
מי שלא הספיק להתפלל מנחה בערב שבת, והציבור כבר קיבל ת השבת, לא התפלל מנחה בבית כנסת, אלא בחוץ. ואם קיבל גם הוא את השבת, לא יוכל יותר להתפלל תפילת מנחה, אלא יתפלל פעמיים ערבית. אם הגיע לבית הכנסת סמוך לקבלת השבת, יכול אז להתחיל להתפלל מנחה. הגברים מקבלים את השבת באמירת "בואי כלה שבת מלכתא" אפילו אם עדיין יום והשמש זורחת, ואז נאסרים בעשיית מלאכה. וצריך לקבל שבת לפני השקיעה. נוהגים להפוך פנים למערב בשעת קבלת-שבת, אל מול השקיעה המבשרת את בוא היום החדש.
טעויות בתפילה
טעות בתפילת שבת - מי שטעה והתחיל תפילת שמונה עשרה של חול, בכל אחת מן התפילות, מסיים את הברכה שהתחיל ועובר לתפילת שבת. וזאת מפני שמעיקר הדין היינו צריכים להתפלל כמו ביום חול, אך מפני כבוד השבת התקינו חכמים ברכה אחת- באמצע.
אם טעה באמצע מוסף שבה לא שייכת תפילת שמונה עשרה- מפסיק אפילו באמצע הברכה.
מי ששכח להתפלל מנחה בערב שבת, מתפלל פעמיים ערבית של שבת, הראשונה לערבית של שבת, והשנייה להשלמה.
מי ששכח ולא התפלל מנחה בשבת, מתפלל במוצאי שבת שתי תפילות של חול. מבדיל- (אומר "אתה חננתנו") בראשונה שהיא לשם ערבית של מוצ"ש, ולא בשנייה שהיא לתשלומין. אם לא הבדיל בראשונה אלא בשנייה, יצא ידי חובת תפילת ערבית, ולא יצא ידי חובת תפילת מנחה, כי התכוון למנחה ולא התפלל בסדר הנכון.
תפילת ליל שבת
אחרי תפילת העמידה, אומר כל הציבור "ויכולו" בקול רם ובמעומד כמו עדות הנאמרת בעמידה (משום שזו עדות על בריאת העולם). גם יחיד יכול לומר זאת. ועדיף למצוא אדם נוסף ולומר יחד איתו (שכן עדות נאמרת בשניים שנאמר "על פי שני עדים יקום דבר").
קידוש
נאמר "זכור את יום השבת", לכן יש לזוכרו בשבח וקידוש, בכניסת השבת בקידוש, וביציאתה בהבדלה. אין לטעום דבר לפני הקידוש. אם שכח לקדש, מקדש בכל שעה שנזכר. אם שכח לקדש בלילה- מקדש ביום ואומר את קידוש הלילה, חוץ מ "ויכולו השמים והארץ". חייבים לקדש במקום הסעודה, ואפשר לאכול עוגיות במקום לחם.
חלות שבת
יש להניח את החלות על מפה כשהן מכוסות במפה, וזאת כי היה ראוי לברך על הפת תחילה (בגלל קרבת החיטה ל"ארץ"), אך כיוון שמקדשים תחילה, מכסים את החלות. יש בזה גם זכר למן שהיה מונח על טל ומכוסה בטל. המברך על היין שותה מלוא לוגמיו (צד אחד של פיו-מלא). מצווה על כל המסובים לטעום מכוס של ברכה.
סעודות שבת
חייבים לאכול שלוש סעודות בשבת: ערבית, שחרית ומנחה. חולה פטור. אין יוצאים ידי חובת סעודה בלי פת. יש אומרים שיוצאים ידי חובת סעודה שלישית באחד מחמשת מיני דגן (חיטה, שעורה, שיבולת שועל, שיפון וכוסמת). מי שמתקשה לאכול שיעור גדול (כביצה- 56 גרם) יאכל שיעור קטן יותר (כזית- 28 גרם), אך בכל מקרה יאכל מספיק לחם בכדי לברך ברכת המזון. 
מחזיק את שני הכיכרות בידיו, ובוצע, בלילה - את הכיכר התחתונה, וביום את העליונה. יש נוהגים לסמן בסכין את מקום החיתוך על הלחם, לפני הברכה. בברכת המזון מוסיפים "רצה" ואם שכח חייב לחזור לראש ברכת המזון.
תפילות
מצווה לרוץ לבית הכנסת לתפילה ולכל דבר מצוו, ואפילו בשבת אע"פ שבשבת אסורה פסיעה גסה. ביציאתו מבית הכנסת אסור לרוץ. תפילת "נשמת כל חי" יש בה שבח והיא חשובה ויקרה, יש לאומרה בנעימה. גם בשבת מסמיכים גאולה לתפילה.
חיוב נשים בתפילה
תפילה היא מצוות עשה שהזמן גרמא אך מפני שהיא בקשת רחמים, חייבות בה גם הנשים.
נשים פטורות מתפילת מוסף- כיוון שאיננה בקשת רחמים- אך הן רשאיות להתפלל.
מתוך הספר "הלכה ומושגים ביהדות" מאת הרב שלמה שוב

אין תגובות:

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ
לֹא־רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא־צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם־לִשְמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה׳