פרשת פינחס | מיהו המנהיג הראוי לעם ישראל ?

לאחר הודעת הקב"ה למשה רבינו כי עומד הוא להיאסף אל עמיו, מבקש משה (במדבר כז) מה′ שימנה איש על העדה.
(טו) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק לֵאמֹר:(טז) יִפְקֹד יְקֹוָק אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה: (יז) אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת יְקֹוָק כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה:
ראוי לשים לב לפתיח דבורו של משה- "וידבר משה אל ה′ לאמר". משה אינו מסתפק בבקשה, אלא גם מבקש תגובה.
באופן חריף מבאר אור החיים הקדוש, משה התנה את הסתלקותו במינוי מקדים של מחליפו בהתאם לדמות שצייר. כך לשונו (שם פס′ טז): ′שאם ימצא איש כזה הנה הוא מסכים גם הוא להיאסף אל עמיו כמאמרו יתברך′.
פרשת השבוע פרשת פנחס מלמדת אותנו מהו הקריטריון הנכון למנהיג. הוא צריך להיות 'איש על העידה אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם'; שיעורר השראה ויסחף אחריו את העם כולו.
בשורת המנהיגות האמתית, אינה מצויה במי שיודע לחבר הון לשלטון. דווקא זה הנותן דוגמא אישית - זה ההולך לפני המחנה - הוא המנהיג הראוי !

אין תגובות:

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ

הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה׳ וְהִשְלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ
לֹא־רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא־צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם־לִשְמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה׳